שיעור 388, ספר תהילים, פרק פא, א-ד

(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃

(ב) הַ֭רְנִינוּ לֵֽאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב׃

(ג) שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃

(ד) תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃

פרק פא

מזמור זה התייסד בראש השנה, וכיון שבאותו זמן היתה גם בצורת, ביקשו בו גם על הגשמים, והתקבלה תפילתם:

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לְאָסָף.

(ב) ביום זה של ראש השנה, הַרְנִינוּ בבית המקדש בקול זמרה ושירה לֵאלֹהִים, שהוא עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ בקול שופר לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שציוה לתקוע בשופר ביום זה.

(ג) ביום זה שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.

(ד) ויחד עם זאת תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ (-בחג זה שבו הירח מתחדש) שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה – ביום המוכן ומיועד למשפט, לְיוֹם חַגֵּנוּ – ליום שנקבע לחג ומועד (ואלו הם שלשת הסימנים המיוחדים לראש השנה, שהירח מתחדש בו, שהוא יום המשפט, והוא יום חג ומועד), שביום זה באים השירה ותקיעת השופר יחד, בבית המקדש, ולכן אף שבדרך כלל קול השופר מחריד את העם, הרי ביום זה שבא קול השופר יחד עם הזמרה וכלי הנגינה של הלויים, אין התרועה מחרידה את העם, וכמו שנאמר "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח' י').