(יח) תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ׃
(יט) וְלֹֽא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא׃
(כ) יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
(יח) ואף שה' הוא שחיזק וגידל את האויב, שנתן לו כח להחריב ארצות, וכנגד 'כנה אשר נטעה ימינך' יש עתה 'איש ימינך', והוא האויב שחיזקו ה' ונתן לו את הכח שעל ידו הוא החריב את בית המקדש, מכל מקום מבקש, תְּהִי יָדְךָ השמאלית מכה ומענישה עַל אִישׁ יְמִינֶךָ – את האיש שחיזקת בידך הימנית, והוא האויב שקיבל את כחו מאת ה', עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ – על אותו בן אדם שנתת לו אומץ וכח להחריב ולהשחית, תהיה עליו מכת ידך.
(יט) וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ – לא נחזור לאחור מאמונתנו בך, ורק נבקש שתְּחַיֵּנוּ בכל משך ימי הצרות הללו, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא – כדי שנוכל להמשיך ולקרוא בשמך.
(כ) ונבקש ונאמר, יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה (ובפעם זו הוסיף בבקשתו שם הוי"ה, לפי שביקש על בנין בית המקדש, ובבית המקדש היו מזכירים שם הוי"ה ככתיבתו).
