שיעור 399, ספר תהילים, פרק פד, ד-ה

(ד) גַּם־צִפּ֨וֹר מָ֪צְאָה בַ֡יִת וּדְר֤וֹר ׀ קֵ֥ן לָהּ֮ אֲשֶׁר־שָׁ֪תָה אֶפְרֹ֫חֶ֥יהָ אֶֽת־מִ֭זְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מַ֝לְכִּ֗י וֵֽאלֹהָֽי׃

(ה) אַ֭שְׁרֵי יֽוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֗֝וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה׃

(ד) המשורר מתאר עתה בדרך מליצה, כאילו הציפור והדרור משוררות גם הן לה' בבית המקדש, וכאילו בני היונה שהוקרבו על המזבח הם האפרוחים של אותם ציפורים המשוררות לה', גַּם צִפּוֹר, שדרכה לקנן בבתים, מָצְאָה לה בַיִת, וּדְרוֹר, שדרכה להתרחק ממקום ישוב בני אדם, מצאה קֵן לָהּ, אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ – והצפור הזו כבר הקריבה את אפרוחיה הקטנים אֶת (-על) מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְיָ צְבָאוֹת, מַלְכִּי וֵאלֹהָי, ויש לה בית וקן שתשורר שם את שירי ה' על קרבנותיה, ואילו הלוי דומה לציפור הנודדת מקינה, כי לא מצא בגלותו מקום לשבת בו ולשיר את שירי ה'.

(ה) מוסיף עתה ואומר, אם הצפור והדרור, שאינם בעלי בחירה ונפש מדברת, מוצאים להם אושר בכך שמצאו להם בית שיוכלו לשורר בו שירים לה', כל שכן שאַשְׁרֵי חלקם של בני האדם שהם יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ – יושבים בבית ה', ולא בסתם בית של חול, ואינם מצפצפים כמו הצפורים, אלא כפי שהיללוך בימי קדם, כשהיה בית המקדש בנוי, עוֹד יחזרו לעתיד ויְהַלְלוּךָ – יספרו את דברי נפלאותיך והילוליך, סֶּלָה – סיום הענין.