שיעור 401, ספר תהילים, פרק פד, י-יג
(י) מָֽ֭גִנֵּנוּ רְאֵ֣ה אֱלֹהִ֑ים וְ֝הַבֵּ֗ט פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃
(יא) כִּ֤י טֽוֹב־י֥וֹם בַּֽחֲצֵרֶ֗יךָ מֵ֫אָ֥לֶף בָּחַ֗רְתִּי הִ֭סְתּוֹפֵף בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֑י מִ֝דּ֗וּר בְּאָֽהֳלֵי־רֶֽשַׁע׃
(יב) כִּ֤י שֶׁ֨מֶשׁ ׀ וּמָגֵן֮ יְהוָ֪ה אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֣ן וְ֭כָבוֹד יִתֵּ֣ן יְהוָ֑ה לֹ֥א יִמְנַע־ט֗֝וֹב לַֽהֹלְכִ֥ים בְּתָמִֽים׃
(יג) יְהוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃
(י) עתה מבקש על בית המקדש ומלכות בית דוד, מָגִנֵּנוּ – את בית המקדש שהיה מגן עלינו רְאֵה אֱלֹהִים. וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, הוא מלך המשיח שיהיה מבית דוד, כי בית המקדש ומלכות בית דוד תלויים זה בזה.
(יא) מבאר המשורר מדוע הוא רוצה כל כך בבניית בית המקדש, כיון שאושר הנפש שניתן להשיג בבית המקדש עולה על כל אושר אחר, הן מבחינת הזמן והן מבחינת המקום, כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף – יום אחד בחצרות ה', בבית המקדש, טוב ומועיל יותר מאלף ימים במקום אחר, וכן לענין המקום, בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי – מוטב לי לעמוד על ה'סף' של בית המקדש, שזהו המקום הַפָּחוּת ביותר בחשיבותו, מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע – מלדור בקביעות באהלי רשע, הגם שהם ארמונות מפוארים ומשכנות מבטחים.
(יב) כיון שביקש על ביאת המשיח באומרו "וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ", מוסיף ואומר כי יש שלש דרכים שעל ידם תבוא הגאולה השלימה, א. כאשר יבואו צרות וחבלי משיח מרובים, ומתוך כך יחזרו ישראל בתשובה ויהיו ראויים לגאולה, וכנגד זה אומר כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים, בדומה לשמש שיש בה שני כוחות הפוכים, כח להאיר וכח לשרוף, כך חבלי משיח אלו יהיו אמנם מלאים בצרות, אך מתוכם תצמח הגאולה, וה' יהיה לישראל כשמש המאירה, ומאידך יהיה מגן לצדיקים שלא ישרפו, והיינו שלא יכלו מאותם צרות של חבלי משיח, אלא יוושעו מהם. ב. כאשר יהיה זמן רצון וחנינה מלפני ה' לגאול את ישראל, ועל כך אומר חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְיָ, כי אמנם בשר ודם הנותן מתנות חינם אינו יכול לתת יחד עם זה גם כבוד, כי הכבוד מושג רק כשאדם מקבל שכר על דבר שטרח בו, אך ה' יתן יחד עם מתנת החינם גם כבוד. ג. כאשר יעשו ישראל מצוות ומעשים טובים שמכוחם יזכו לגאולה, ועל כך אומר שה' לֹא יִמְנַע מלהביא את הטוֹב, לַהֹלְכִים בְּתָמִים, ומקיימים את המצוות כראוי.
(יג) ועל כל פנים יש לנו לבטוח בה' שיביא את הגאולה באחד משלשת האופנים הללו, ועל כך מסיים ואומר, יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, שבודאי תגאל אותנו גאולה שלימה באחרית הימים.
