שיעור 426, ספר תהילים, פרק פט, כז-כט

(כז) ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשֽׁוּעָתִֽי׃

(כח) אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃

(כט) לְ֭עוֹלָם אֶשְׁמָר־ל֣וֹ חַסְדִּ֑י וּ֝בְרִיתִ֗י נֶֽאֱמֶ֥נֶת לֽוֹ׃

(כז) ומתאר עתה את עניינו של דוד המלך עם ה', כמו שהאדם בטבעו צריך שני דברים כדי להגיע אל אושר הגוף והנפש, א. בגשמיות, צריך הוא לאב שיוליד אותו ויביא אותו אל המציאות, והוא נותן לו את כוחות הגוף, ושומר עליו עד שיתבגר, ב. ברוחניות צריך הוא למלמד שיורה לו את דברי החכמה והאמונה, ומלך שיעזור לו בהנהגה המדינית וימנה אותו לשר או קצין, ועל כך אומר, הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה, כי ה' הוא הבורא אותו ונותן לו את כל צרכיו הגשמיים, וכן הוא יקראני אֵלִי המורה לי את דרכי האמונה, וְצוּר יְשׁוּעָתִי, הפודה אותי מכל צרה.

(כח) וכנגד זה שהוא יקראני 'אבי', אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ – אתן לו את כל צרכיו כפי שנותן אב לבנו הבכור, ואשלים אותו בכל כוחותיו הטבעיים, וכנגד זה שהוא יקראני 'צור ישועתי', אתן אותו עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ.

(כט) כפי שנאמר לעיל, מלכות בית דוד התייסדה על ההכנה של דוד המלך מצד עצמו, שכנגד זה הבטיח לו ה' שיהיה מלך על ישראל, ומכח ה'אמונה' יקיים לו ה' את הבטחתו, אך מצד זה עדיין לא היתה סיבה שיבטיח לו ה' את המלכות לדורי דורות, ולכן הוסיף לו ה' את מידת ה'חסד', לתת לו יותר מכפי הראוי לו לפי מעשיו, שתעבור המלכות בירושה לבניו אחריו לדורות עולם. אמנם, הטובה הבאה מכח האמונה לבד תלויה בכך שהוא וזרעו אחריו ימשיכו לנהוג כראוי ולהיות ראויים לאותה הבטחה, והטובה הבאה מכח מידת החסד לבד תלויה בכך שלא יימצא אדם אחר הראוי יותר לאותו חסד, אמנם כאשר באה הטובה מצד האמונה והחסד יחד, לא תתבטל הטובה לעולם, ועל כך אומר, לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי, כלומר, כיון שהחסד בא בעקבות ההנהגה הטובה והמעשים הטובים של דוד המלך, ישמור ה' את זרעו של דוד ויסייע להם שיהיו מוכנים תמיד לעשיית מעשים טובים, ועל ידי כך יתקיים החסד לעולם, וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ – ובכך הברית שכרת ה' עם דוד במידת ה'אמונה', מחמת מעשיו הטובים, תישאר לעולם גם עם זרעו אחריו לדורות עולם.