שיעור 45, ספר דניאל, פרק ד, לא-לב

לא) וְלִקְצָ֣ת יֽוֹמַיָּא֩ אֲנָ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר עַיְנַ֣י ׀ לִשְׁמַיָּ֣א נִטְלֵ֗ת וּמַנְדְּעִי֙ עֲלַ֣י יְת֔וּב וּלְעִלָּאָה֙ בָּֽרְכֵ֔ת וּלְחַ֥י עָֽלְמָ֖א שַׁבְּחֵ֣ת וְהַדְּרֵ֑ת דִּ֤י שָׁלְטָנֵהּ֙ שָׁלְטָ֣ן עָלַ֔ם וּמַלְכוּתֵ֖הּ עִם־דָּ֥ר וְדָֽר׃ לב וְכָל־דָּֽיְרֵ֤י אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א וְדָֽיְרֵ֖י אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ׃

(לא) וְלִקְצָת יוֹמַיָּא – ובסוף אותם ימים, אחרי שהסתיימו שבע השנים שהיה מהלך על ארבע כבעלי החיים, והיה מסתכל רק על הארץ, אֲנָה (-אני) נְבוּכַדְנֶצַּר, נעמדתי על רגלי כדרך בני אדם, עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת – נשאתי עיני והסתכלתי לשמים, וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב – וחזרה אלי דעתי, ואז הכיר שאינו בעל חיים אלא בן אדם, והכיר בעונש שבא עליו, אך עדיין לא השכיל לזכור את ענין מלכותו, וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת – וברכתי את ה' העליון (והברכה מורה על השפע הנשפע מעם ה' אל בני האדם, כי השיג עתה שהשפע שיש בעולם ניתן בהשגחה פרטית מעם ה', שלא כפי שחשב בתחילה שאין ה' משגיח במעשי בני האדם), וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת – ואת חי העולמים שיבחתי והידרתי, דִּי שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם – ששלטונו של ה' הוא שלטון עולם, וּמַלְכוּתֵהּ עִם דָּר וְדָר – ומלכותו נמשכת בכל דור ודור.

(לב) וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין – וכל דיירי העולם אינם חשובים לפניו כלל, וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד – וכרצונו הוא עושה בְּחֵיל שְׁמַיָּא וְדָיְרֵי אַרְעָא – בכל צבא השמים ובדיירי הארץ, וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ – ואין מי שימחה בידו, וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ – ויאמר לו מה תעשה, אלא השגחתו הפרטית מושלת בכל.