שיעור 478, ספר תהילים, פרק קא, ג-ה

(ג) לֹֽא־אָשִׁ֨ית ׀ לְנֶ֥גֶד עֵינַ֗י דְּֽבַר־בְּלִ֫יָּ֥עַל עֲשֹֽׂה־סֵטִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי לֹ֖א יִדְבַּ֣ק בִּֽי׃

(ד) לֵבָ֣ב עִ֭קֵּשׁ יָס֣וּר מִמֶּ֑נִּי רָ֗֝ע לֹ֣א אֵדָֽע׃

(ה) מְלָשְׁנִ֬י בַסֵּ֨תֶר ׀ רֵעֵהוּ֮ אוֹת֪וֹ אַ֫צְמִ֥ית גְּֽבַהּ־עֵ֭ינַיִם וּרְחַ֣ב לֵבָ֑ב אֹ֝ת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל׃

(ג) כאשר אעשה מעשה טוב, לֹא אָשִׁית (-לא אשים) לְנֶגֶד עֵינַי כתכלית שאליה אני שואף ומחמתה אני עושה את המעשה, דְּבַר בְּלִיָּעַל – מחשבה רעה, וכגון המתענה כדי שיכבדוהו בני אדם וכדומה, שהמעשה טוב אך העושהו שָׂם לנגד עיניו תכלית רעה, וכן עֲשֹׂה סֵטִים – לגבי עשיית מעשה רע, הסוטה ונוטה מדרך היושר, לא תהיה הימנעותי ממנו מחמת שאפחד מהעונש וכדומה, אלא אמנע ממנו כיון ששָׂנֵאתִי אותו בטבעי ובמחשבתי, עד אשר לֹא יִדְבַּק בִּי – לא ידבק במחשבתי כלל רצון לעשיית מעשה רע.

(ד) ולא אהיה כאותם שיש להם 'לב עיקש' המושך אותם לעשיית מעשים רעים, והם נלחמים בו כל ימיהם וכופים את עצמם לעשות מעשים טובים, אלא לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי לגמרי, כי לא תהיה לי שום מחשבה רעה, ולא תהיה בליבי שום נטיה לעשיית רעה, עד אשר רָע לֹא אֵדָע – לא אדע ולא אבין כלל מה הוא 'רע', וכמו אדם הראשון לפני החטא, שהיצר הרע היה חיצוני ממנו, ולא היה בליבו שום ציור והשגה רעה.

(ה) וגם בהתנהגותי עם בני האדם אעשה כן, כי מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ – מי שבא אלי בסתר להלשין על רעהו, לא אעניש את אותו שהלשינו עליו, כי לא אקבל את אותו לשון הרע כלל, אלא אוֹתוֹ – את המלשין עצמו אַצְמִית – אכרית ואעניש. ומי שהוא גְּבַהּ עֵינַיִם במידת הגאווה, וּרְחַב לֵבָב במידת החמדה והתאווה, אֹתוֹ לֹא אוּכָל – לא אוכל לסבול כלל שיהיה במחיצתי.