שיעור 480, ספר תהילים, פרק קב, א-ג

(א) תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃

(ב) יְ֭הוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא׃

(ג) אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ בְּי֪וֹם צַ֫ר לִ֥י הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָזְנֶ֑ךָ בְּי֥וֹם אֶ֝קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃

פרק קב

מזמור זה התייסד על זמן הגלות, והמשורר מתאר את עצמו כאחד מההולכים בגלות (וכלול בזה גם משל ומליצה על כלליות האומה הגולה מארצה, ומתוארת כאדם פרטי):

(א) תְּפִלָּה לְעָנִי, כִי יַעֲטֹף – אשר נפשו עטופה בצרות רבות ורעות, עד שהיא חושבת לצאת מגופו, וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, בטרם תצא נפשו, לבקש על הגאולה והישועה.

(ב) יְיָ, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, במה שאתפלל ואשפוך נפשי על כלל האומה, וְשַׁוְעָתִי, שאזעק עבור עצמי, על הצרות הנוגעות אלי, אֵלֶיךָ תָבוֹא.

(ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, מלראות את צרתי ולשמוע את שוועתי, אלא תשגיח עלי באור פניך, ועל ידי זה בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ לשמוע תפילתי, ובְּיוֹם אֶקְרָא אליך, מַהֵר עֲנֵנִי למלאות בקשתי.