שיעור 501, ספר תהילים, פרק קה, יא-טו
(יא) לֵאמֹ֗ר לְךָ֗ אֶתֵּ֥ן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן חֶ֗֝בֶל נַֽחֲלַתְכֶֽם׃
(יב) בִּֽ֭הְיוֹתָם מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר כִּ֝מְעַ֗ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃
(יג) וַ֭יִּֽתְהַלְּכוּ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי מִ֝מַּמְלָכָ֗ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃
(יד) לֹֽא־הִנִּ֣יחַ אָדָ֣ם לְעָשְׁקָ֑ם וַיּ֖וֹכַח עֲלֵיהֶ֣ם מְלָכִֽים׃
(טו) אַֽל־תִּגְּע֥וּ בִמְשִׁיחָ֑י וְ֝לִנְבִיאַ֗י אַל־תָּרֵֽעוּ׃
(יא) ומפרש עתה מהו "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר", לֵאמֹר – שזהו מה שאמר והבטיח לאבות, לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, ויתננה להם מחמת שהיא חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם – הנחלה הראויה לכם, כי בארץ זו תדבק ההשגחה האלוהית, ובה תהיה השראת השכינה והנבואה.
(יב) והבטחה זו הבטיח להם ה' בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר בכמותם, כִּמְעַט – מועטים בגבורתם, וְגָרִים בָּהּ – היו גֵרִים בה, ולא היו מאזרחי הארץ, ואף על פי כן הבטיח להם ה' שיקבלו את הארץ.
(יג) והגם שלאחר מכן נדדו ממקום למקום, היתה השגחת ה' חופפת עליהם תמיד, וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי, ו'גוים' הוא כינוי לקיבוץ בני אדם שאין עליהם מלך, מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר, ולשונות 'עם' ו'ממלכה' הם על קיבוץ שיש עליהם מלכים.
(יד) ובהיותם בין ה'גוים', לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם, ובהיותם בין העמים והממלכות, וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.
(טו) וכך הוכיח וציוה את המלכים, אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ, כלומר, אף שהיו האבות נביאים, והתנבאו בכל מקום בשם ה' להוכיח את העובדים עבודה זרה, הזהיר ה' את המלכים שלא ירעו להם, כי הם מדברים בשם ה', וכל זה היה הדבר אשר ציוה ה' לאלף דור.
