(ז) מִשְּׁמוּעָ֣ה רָ֭עָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִ֝בּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּֽיהוָֽה׃
(ח) סָמ֣וּךְ לִ֭בּוֹ לֹ֣א יִירָ֑א עַ֖ד אֲשֶׁר־יִרְאֶ֣ה בְצָרָֽיו׃
(ט) פִּזַּ֤ר ׀ נָ֘תַ֤ן לָֽאֶבְיוֹנִ֗ים צִ֭דְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַ֝רְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד׃
(י) רָ֘שָׁ֤ע יִרְאֶ֨ה ׀ וְכָעָ֗ס שִׁנָּ֣יו יַֽחֲרֹ֣ק וְנָמָ֑ס תַּֽאֲוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
(ז) מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, כי יודע הוא שלא עבר עבירות ואינו ראוי לעונש, ואף לא הזיק לבני אדם שירצו לנקום בו, ואף אם מחמת פגעי הזמן הטבעיים יתכן שתבוא עליו רעה, נָכוֹן לִבּוֹ ובָּטֻחַ הוא בַּייָ, שישנה את מזלו לטובה.
(ח) וגם אם יש לו שונאים הרוצים להרע לו, סָמוּךְ לִבּוֹ בצדקתו ולֹא יִירָא מאויביו, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה נקמה בְצָרָיו.
(ט) וכאשר פִּזַּר מממונו ונָתַן לָאֶבְיוֹנִים, לא יהיה עני מחמת כן, אלא בהיפך, יבורך עושרו עד שעל ידי זה צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד – יוכל להתמיד ולתת צדקה תמיד, וגם קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד.
(י) אבל הרָשָׁע יִרְאֶה בהצלחת הצדיק, וְכָעָס, ובכל זאת לא יוכל לעשות לו מאומה, אלא רק שִׁנָּיו יַחֲרֹק, וְנָמָס – ימס לבבו מהקנאה (רד"ק), תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד, כי לא ישיג הרשע את תאות ליבו.
