שיעור 54, ספר דניאל, פרק ה, כ-כג

כ וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַֽהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יו מִנֵּֽהּ׃ כא וּמִן־בְּנֵי֩ אֲנָשָׁ֨א טְרִ֜יד וְלִבְבֵ֣הּ ׀ עִם־חֵֽיוְתָ֣א שַׁוִּ֗יו וְעִם־עֲרָֽדַיָּא֙ מְדֹרֵ֔הּ עִשְׂבָּ֤א כְתוֹרִין֙ יְטַ֣עֲמוּנֵּ֔הּ וּמִטַּ֥ל שְׁמַיָּ֖א גִּשְׁמֵ֣הּ יִצְטַבַּ֑ע עַ֣ד דִּֽי־יְדַ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֞יט אֱלָהָ֤א עִלָּאָה֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יְהָקֵ֥ים עֲלַֽהּ׃ כב וְאַ֤נְתְּ בְּרֵהּ֙ בֵּלְשַׁאצַּ֔ר לָ֥א הַשְׁפֵּ֖לְתְּ לִבְבָ֑ךְ כָּל־קֳבֵ֕ל דִּ֥י כָל־דְּנָ֖ה יְדַֽעְתָּ׃ כג וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קָֽדָמָ֗ךְ וְאַ֨נְתְּ וְרַבְרְבָנָ֜ךְ שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵֽנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָֽא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָֽדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹֽרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ׃

֍           ֍            ֍

(כ) וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ – ובכל זאת, על ידי שֶׁרָם לבבו של נבוכדנצר, וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה – והיתה רוחו תקיפה להרשיע בזדון, ולא הכיר בגדולת ה', הָנְחַת מִן כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ – הורידו ה' מכסא מלכותו, וִיקָרָה הֶעְדִּיו מִנֵּהּ – והוסר ממנו כבודו.

(כא) וּמִן בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד – וגורש מחברת בני האדם, וְלִבְבֵהּ עִם חֵיוְתָא שַׁוִּיו – והושם לבבו עם החיות, להיות דומה להם, וְעִם עֲרָדַיָּא מְדֹרֵהּ – ועם חמורי הבר היתה דירתו, עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ – כמו השוורים אכל נבוכדנצר את עשב השדה, וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע – ובטל השמים נרחץ גופו, עַד דִּי יְדַע דִּי שַׁלִּיט אֱלָהָא עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא – עד שידע והכיר שהאלהים העליון הוא השולט במלכות בני האדם, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יְהָקֵים עֲלַהּ – ואת מי שירצה ה', אותו יקים למלך בעולם.

(כב) וְאַנְתְּ בְּרֵהּ – ואתה, בנו של נבוכדנצר, בֵּלְשַׁאצַּר, לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ – לא השפלת את לבבך, כָּל קֳבֵל דִּי כָל דְּנָה יְדַעְתָּ – לעומת כל מה שידעת ממה שקרה לאביך, נבוכדנצר, במקום ללמוד מוסר ממה שאירע לאביך.

(כג) ולא די בכך שלא השפלת את לבבך, וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ – על אלהי השמים התגאית, כאילו נצחת אותו, וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קָדָמָךְ – ואת כלי בית האלהים הביאו לפניך, כדי לחללם, וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ – ואתה, ושריך, אשתך ופילגשיך, חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן – שתיתם יין בכלים אלו, וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא – ולאלוהי הכסף, הזהב, הנחושת, הברזל, העץ והאבן, דִּי לָא חָזַיִן – שאינם רואים, וְלָא שָׁמְעִין – ואינם שומעים, וְלָא יָדְעִין – ואינם יודעים מאומה, שַׁבַּחְתָּ – אותם שיבחת, וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ – ואילו את האלהים האמיתי, שנשמתך בידו, וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ – וכל דרכיך מסורים לו, לָא הַדַּרְתָּ – לא כיבדת, אלא זלזלת בו וחיללת את כליו.