שיעור 54, ספר שופטים, פרק יג, כ-כה

כ וַיְהִי֩ בַֽעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־ה֖' בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃ כא וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ ה֔' לְהֵֽרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ ה֖' הֽוּא׃ כב וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃ כג וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ ה֤' לַֽהֲמִיתֵ֨נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֨נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃ כד וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ הֽ'׃ כה וַתָּ֨חֶל֙ ר֣וּחַ ה֔' לְפַֽעֲמ֖וֹ בְּמַֽחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃

֍           ֍            ֍

(כ) וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים, וראיית המלאך בעת הסתלקותו היא דרגה גבוהה יותר, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.

(כא) וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ, אָז יָדַע מָנוֹחַ בבירור כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, ולכן לא חזר אליהם עוד.

(כב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ, מוֹת נָמוּת, כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ.

(כג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ, לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, שהרי קבלת המנחה מבני האדם היא אות לרצון ואהבה מעם ה', ולא לכעס וענישה, וכיון שקיבל ה' את מנחתנו, זו ראיה שאינו חפץ להענישנו, ועוד, שאם היינו עומדים למות, וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה – לא היה עושה לנו את כל הפלאות הללו, כדי להמיתנו, ועוד, וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת – לא היה משמיע לנו בשורה זו שיוולד לנו בן, שמבשורה זו מוכח בודאי שנחיה, ולא נמות.

(כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ ה'.

(כה) וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ – נחה עליו רוח גבורה מעם ה' מפעם לפעם, בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.