שיעור 53, ספר שופטים, פרק יג, טו-יט

טו וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־מַלְאַ֣ךְ ה֑' נַעְצְרָה־נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַֽעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃ טז וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ ה֜' אֶל־מָנ֗וֹחַ אִם־תַּעְצְרֵ֨נִי֙ לֹֽא־אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־תַּֽעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַֽה֖' תַּֽעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹֽא־יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ ה֖' הֽוּא׃ יז וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ ה֖' מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥א דְבָֽרְךָ֖ וְכִבַּדְנֽוּךָ׃ יח וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ ה֔' לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶֽלִאי׃ יט וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָֽעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽה֑' וּמַפְלִ֣א לַֽעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃

֍           ֍            ֍

(טו) כיון שעדיין לא ידע מנוח אם זהו מלאך או נביא, וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה', נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ לסעודה, אם נביא אתה. וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים לקרבן, אם מלאך אתה.

(טז) וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ, אִם תַּעְצְרֵנִי, לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ. וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה, רק לַה' תַּעֲלֶנָּה, כי אסור להקריב קרבנות למלאכים, והטעם שהציע לו מנוח שישאר אצלם לסעודה, היה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ בבירור כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, אלא היה מסופק בדבר.

(יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה', מִי [-מה] שְׁמֶךָ, וראוי שתאמר לנו את שמך, כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ – כדי שכאשר תתקיים נבואתך, יתפרסם הדבר, ותתכבד בכך.

(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה', לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, והרי איני נביא אלא מלאך ה', ואיני צריך כבוד ותפארת מבני האדם, וְהוּא – ושמי פֶלִאי, כי שם המלאך משתנה לפי שליחותו, ועתה נשלח לעשות פלאות.

(יט) כיון שאמר לו המלאך שיעשה את הקרבן לה', וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַה', וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת – המלאך עשה פלאים, שהוריד אש מהשמים על המזבח לאכול את הקרבן, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים זאת בעיניהם.