שיעור 598, ספר תהילים, פרק קכ, ד-ז

(ד) חִצֵּ֣י גִבּ֣וֹר שְׁנוּנִ֑ים עִ֗֝ם גַּֽחֲלֵ֥י רְתָמִֽים׃

(ה) אֽוֹיָה־לִ֭י כִּי־גַ֣רְתִּי מֶ֑שֶׁךְ שָׁ֝כַ֗נְתִּי עִֽם־אָהֳלֵ֥י קֵדָֽר׃

(ו) רַ֭בַּת שָֽׁכְנָה־לָּ֣הּ נַפְשִׁ֑י עִ֗֝ם שׂוֹנֵ֥א שָׁלֽוֹם׃

(ז) אֲֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֗֝מָּה לַמִּלְחָמָֽה׃

(ד) ואותה 'שפת שקר' דומה לחִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים – מחודדים, ההורגים מרחוק, כי כך לשון הרע נאמרת על האדם מרחוק וגורמת להריגתו, עִם 'לשון רמיה' המשולה לגַּחֲלֵי עצי רְתָמִים, שהם נראים ככבויים ואין נשמרים מהם, והם בוערים באש ושורפים מקרוב, וכך לשון הרמיה מְרַמָה את האדם מקרוב, שחושב שהמדבר הוא אוהבו, ובאמת הוא כשורף אותו בדיבוריו.

(ה) אמנם כבר היה אוֹיָה לִי, כִּי גַרְתִּי עם אנשי מֶשֶׁךְ ("בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס" (בראשית י' ב')) או כאשר שָׁכַנְתִּי עִם הישמעאלים שהם יושבי אָהֳלֵי קֵדָר, שהם אנשים פראיים ורעים, אך רעתם גלויה ואיבתם מפורסמת, ואדע להישמר מהם.

(ו) רַבַּת – אך רעה זו מרובה יותר, כאשר שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי בתוך בני ישראל, עִם מי שהוא שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.

(ז) ומבאר מדוע רעה זו גדולה כל כך, כי אֲנִי איתם בשָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר אליהם דברי שלום, ואתכוון באמת לדברי שלום, הרי הֵמָּה ידברו דברי שלום, ותהיה כוונתם לַמִּלְחָמָה, כי יסתירו את שנאתם ורעתם אלי, וכיון שאיני יודע שהם אויבים לי, לא אדע להישמר מהם.