שיעור 604, ספר תהילים, פרק קכד, א-ד

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֗֝א יִשְׂרָאֵֽל׃

(ב) לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃

(ג) אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּֽחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ׃

(ד) אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֗֝חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃

פרק קכד

במזמור זה יתאר את חסד ה', שהציל את ישראל גם מאויבי הגוף וגם מאויבי הנפש:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד, כדי שנהיה ראויים לישועת הגוף והנפש, יש שני תנאים, שאם לא יתקיימו לא נהיה ראויים לכך, א. לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל – אם לא שישראל יאמרו שה' הוא לנו, והיינו שֶׁיִשָּׁעַנוּ בכל לב על ה' בלבד, וישמרו את תורתו ומצוותיו, היינו אובדים אבידת הנפש.

(ב) ב. לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ – אם לא שבאמת ה' היה לנו למושיע, בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם, היינו אובדים אבידת הגוף.

(ג) כי אם ה' לא היה מושיע אותנו בשעה שהיו אויבינו נלחמים בנו, אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ, והיינו אובדים בגוף.

(ד) ואם לא היינו דבקים בה' בשעה שהיו הגוים רוצים לקרב אותנו אליהם, שנהיה לעם אחד, אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, ולא היו אלו מים גשמיים המאבדים את הגוף, אלא נַחְלָה – נחל מים זֵּידוֹנִים זה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ, לאבדה ולהרחיקה מה'.