שיעור 617, ספר תהילים, פרק קלב, ו-ט

(ו) הִנֵּֽה־שְׁמַעֲנ֥וּהָ בְאֶפְרָ֑תָה מְ֝צָאנ֗וּהָ בִּשְׂדֵי־יָֽעַר׃

(ז) נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִ֝שְׁתַּֽחֲוֶ֗ה לַֽהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו׃

(ח) קוּמָ֣ה יְ֭הוָה לִמְנֽוּחָתֶ֑ךָ אַ֝תָּ֗ה וַֽאֲר֥וֹן עֻזֶּֽךָ׃

(ט) כֹּֽהֲנֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶ֑דֶק וַֽחֲסִידֶ֥יךָ יְרַנֵּֽנוּ׃

(ו) הִנֵּה תחילת ענין זה שישכון ה' על הארץ שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, כי משכן שילה עמד בנחלת שבט אפרים, אך שם לא היה זה מקום קבוע, עד אשר מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר – בגורן אֲרַוְנָה היבוסי, שסביבו היה יער הלבנון, וזהו הר הבית.

(ז) ולאחר שנמצא המקום הנבחר על ידי ה', נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו שיבנה שלמה המלך, ונִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו, כי הארץ בכללותה מכונה הדום לרגלי ה', כי שם סוף השתלשלות ההשפעות העליונות, ומקום ההשפעה הוא בבית המקדש, וכמו שנאמר על כסא הכבוד "וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל" (ישעיהו ו' א'), ומשם נשפע השפע על פני כל הארץ.

(ח) כאשר הגיעו נושאי ארון הברית לשערי המקדש, אומר המשורר בלשון תפילה ובקשה, קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, כי במקום זה תשרה השכינה בקביעות, והנהגת העולם בהשגחה פרטית ובניסים תהיה קבועה, אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ, שיוכנס למקום קביעותו ומנוחתו בבית קדש הקדשים.

(ט) וכיון שבאותו זמן היה המשכן חרב, והיו מקריבים את הקרבנות בבמה, ששם אין לובשים בגדי כהונה, אומר, מעתה, שיבנה בית המקדש, כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ את בגדי הכהונה הרומזים על הנהגת הצֶדֶק, ועל המידות הטובות שבהם תתלבש הנפש, וַחֲסִידֶיךָ, שהם הלויים, יְרַנֵּנוּ בשיריהם שישירו בעת הקרבת הקרבנות.