שיעור 622, ספר תהילים, פרק קלה, א-ד

(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְל֗וּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה׃

(ב) שֶׁ֣֭עֹמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ׃

(ג) הַֽלְלוּ־יָ֭הּ כִּֽי־ט֣וֹב יְהוָ֑ה זַמְּר֥וּ לִ֝שְׁמ֗וֹ כִּ֣י נָעִֽים׃

(ד) כִּֽי־יַעֲקֹ֗ב בָּחַ֣ר ל֣וֹ יָ֑הּ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃

פרק קלה

במזמור זה יאמר שניתן להכיר את ה' וגדולתו, יכולתו והשגחתו, אפילו מההנהגה הטבעית לבדה, ומה שעושה ה' ניסים ונפלאות זהו או כדי שגם הגויים יכירו את גדולתו, או לצורך גאולת ישראל ותשועתם:

(א) הַלְלוּ יָהּ, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, שהוא השם הידוע על ידי ההנהגה המסודרת וקבועה בדרכי הטבע, ובשם זה הוא מפורסם בכל העולם, הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ, כי הם משיגים את גדולתו מצד שם זה לבד, ואינם צריכים לאותות ומופתים כדי להכירו ולהללו.

(ב) ועבדי ה' הַלָּלוּ הם הכהנים שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ לעבוד עבודת המקדש, והלויים והישראלים הנמצאים בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, שכולם משיגים ויודעים אותו מכח שם מפורסם זה, המורה על ההנהגה הקבועה והטבעית, כפי שיסד ה' בימי בראשית.

(ג) הַלְלוּ יָהּ – תשבחו את ה' כִּי טוֹב יְיָ מצד עצמו, זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כפי שהוא נודע לבריותיו בהנהגת העולם, ששם זה מורה על הבריאה הקבועה והמסודרת, כִּי נָעִים, וה'נעימות' היא הסדר והיחס בין כל חלקי הבריאה, שהם טובים ומתאימים זה לזה.

(ד) ונעימות זו היא גם לבני ישראל, הגם שמערכת הטבע אינה מבחינה בין צדיק לרשע, הרי כלפי עם ישראל אין הדבר כן, כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ – ה' בחר בזרע יעקב שיהיו תחת השגחתו, ואפילו בשעה שאינם בגדולתם הרוחנית, והם מכונים 'יעקב', ואצלם גם הטבע מתנהג לפי מעשי בני האדם, הטובים והרעים, ובחר ביִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ, כי בשעה שהם במעלה וחשיבות מצד הנהגתם, ומכונים 'ישראל', אז הם לו כ'סגולה', אוצר יקר המושגח באופן מיוחד. וכיון שעם ישראל נמצא תמיד תחת השגחת ה', ולא תחת שרי המערכה, לכן אמר שיזמרו לשמו הנעים של ה', כי מערכת הטבע מסכימה ונכנעת אל ההשגחה הפרטית של ישראל, ועל ידי כך נוהג העולם בסדר הראוי, שהוא נעים ומושלם.