שיעור 621, ספר תהילים, פרק קלד, א-ג

(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הִנֵּ֤ה ׀ בָּֽרְכ֣וּ אֶת־יְ֭הוָה כָּל־עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הָעֹֽמְדִ֥ים בְּבֵית־יְ֝הוָ֗ה בַּלֵּילֽוֹת׃

(ב) שְׂאֽוּ־יְדֵכֶ֥ם קֹ֑דֶשׁ וּ֝בָֽרְכ֗וּ אֶת־יְהוָֽה׃

(ג) יְבָֽרֶכְךָ֣ יְ֭הוָה מִצִּיּ֑וֹן עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

פרק קלד

במזמור זה ילמד עיקר גדול ביסודות האמונה, כי השפע העליון נשפע בזכות מעשי בני האדם, כי ה' ישפיע את טובתו לבני האדם המוכנים וראויים לכך מצד מעשיהם, וה'ברכה' שאנו אומרים כלפי ה' היינו שעל ידי המעשים הטובים והמצוות שלנו יתווסף שפע בעולמות העליונים, שיחזור ויושפע על בני האדם:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ – תוסיפו כביכול ברכה ושפע לה' על ידי מעשיכם הטובים, שמעשים אלו מכינים אתכם להיות ראויים לקבלת השפע, כָּל עַבְדֵי יְיָ, הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ גם בַּלֵּילוֹת, כעבדים נאמנים העובדים ביום ובלילה.

(ב) והנה אדם המברך את חבירו נושא את ידיו לברכו, אך אתם אל תשאו את ידיכם הגשמיות, אלא שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ – הקדושה שבכם היא שתשא את ידיה הרוחניות, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ, כי גדר ה'קדושה' אצל בני האדם היא להתגבר על החומר והגשמיות ולנהוג בהנהגה שכלית רוחנית ועליונה, ועל ידי הנהגות אלו נעשים בני האדם ראויים לברכה, וכביכול מוסיפים כח ועוז לאלהים, לחזור ולהשפיע עליהם טובה וברכה.

(ג) ומבאר את מהות הברכה, כי ודאי אין ה' צריך את ברכת בני האדם, אלא אדרבה, מה שאמר 'בָּרְכוּ אֶת ה" היינו שעל ידי המעשים הטובים נהיה ראויים לברכת ה', ואז יְבָרֶכְךָ יְיָ, מִצִּיּוֹן – מכח עבודת ה' הנעשית בציון, שהיא המשפיעה ברכה כלפי מעלה, חוזרת אותה ברכה ויורדת על עובדי ה', אך לא בדרכי הטבע וסדרי המערכת הגשמיים, שאז יורד השפע מהשמים אל הארץ, אלא מאת ה' שהוא עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, והוא גבוה מעל שניהם, ומשפיע את ברכתו בהשגחה פרטית בדרכי נס ופלא.