שיעור 639, ספר תהילים, פרק קלט, כא-כד

(כא) הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה ׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקֽוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃

(כב) תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אֽוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃

(כג) חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃

(כד) וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃

(כא) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ, אֶשְׂנָא, כדרך האוהב האמיתי, ששונא את שונאי אוהבו כאילו הם שונאיו, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ – עם המתקוממים נגד אלוהותך ועושים מעשיהם להכעיס, אֶתְקוֹטָט.

(כב) תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, עד שגם הם מצידם לְאוֹיְבִים, הדורשים את רעתי, הָיוּ לִי.

(כג) חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי בענין המעשים ששורשם מן הלב, שהוא המתאווה ומעורר את האדם לפעולותיו, בְּחָנֵנִי בענין האמונות והדעות, וְדַע שַׂרְעַפָּי – מחשבותי.

(כד) וּרְאֵה, אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי – אם יש בי נטיה אל דרך הרע, המעציבה כביכול את ה', וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם – תיקח אותי מהעולם, כי איני רוצה לחטוא ולהתחייב מיתה, אלא מוטב שאלך מן העולם בעודי זכאי.