שיעור 638, ספר תהילים, פרק קלט, יז-כ

(יז) וְלִ֗י מַה־יָּֽקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָֽ֝צְמ֗וּ רָֽאשֵׁיהֶֽם׃

(יח) אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃

(יט) אִם־תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃

(כ) אֲשֶׁ֣ר יֹֽ֭מְרוּךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשׂוּ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃

(יז) וחוזר עתה לענין שפתח בו, שה' יודע את כל העתיד להיות, הגם שהניח לאדם את האפשרות לבחור בטוב או ברע, ועל כך הקשו הפילוסופים, כיון שאחדות ה' היא אחדות מוחלטת, וידיעתו היא מהותו, כיצד יתכנו בו ידיעות של פרטים רבים כל כך, ופרטים המשתנים לפי בחירת בני האדם ומעשיהם, והתשובה על כך היא כי באמת כל המון הפרטים הללו חוזרים אצל ה' להיות ידיעה אחת, כי ידיעתו היא בראש ושרש הדברים, ואמנם זהו דבר שאין האדם יכול להשיגו ולהבינו בעודו קשור ומחובר אל החומר העכור, ועל כך אומר, וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל – רעיונותיך אלו, אל, שיש בכחך לדעת את העתיד ולהניח לנו את הבחירה, הם 'יקרים', כבדים לי מאד, כי אין בכוחי להבין ולהשיג את שני הדברים הללו, כיצד לא יסתרו הידיעה והבחירה זה את זה, מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם – הרי כאשר אשוב אל ראש ושורש של הרעיונות האלה הרבים, אדע כי שרשם הוא עצום מאד, כי שורש כל המעשים הוא אצל ה', שהוא כולל בידיעתו את כל פעולותי ומחשבותי, והכל נמצא במקור כל המעשים, ושם כולם באחדות גמורה, ואין בהם ריבוי ולא שינוי.

(יח) ולכן אף שכאשר אֶסְפְּרֵם, יֵרָאֶה בעיני שמֵחוֹל יִרְבּוּן, ואחשוב שכל הפעולות והפרטים הללו מתרבים ומשתנים בכל עת, הרי כאשר הֱקִיצֹתִי מתרדמת שכלי אראה, וְעוֹדִי עִמָּךְ – כי אני דבוק בך, שאתה המקור והשורש לַכֹּל, וכל הפעולות והמחשבות עם המון פרטיהם נעשים לידיעה אחת פשוטה, שאין בה שינוי וריבוי.

(יט) אמנם כל השאלות שהקשו הפילוסופים על ידיעת ה', לא קשה להשיב עליהם תשובות, אך הסיבה שהם הגיעו לשאלותיהם היתה מחמת שהיה נראה להם שהעולם אינו נוהג כראוי, וכמו ענין צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שעל ידי זה התחילו לכפור בה' ובהשגחתו, ומחמת כן באו לכל השאלות המחקריות שלהם כדי לחזק את דעותיהם המשובשות, ועל כך מבקש ואומר, הרי אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע, שלא ימצא רשע וטוב לו, אלא יֵהרגו הרשעים, וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי – יסורו מעל הצדיק ולא ירעו לו, באופן שלא תימצא רעה לצדיק, אז לא יתמהו בני האדם על הנהגת העולם, ולא יבואו לכפור בך.

(כ) אֲשֶׁר מחמת תמיהותיהם של הרשעים על הנהגת העולם, הרי כביכול הם יֹמְרוּךָ – ירוממו אותך, לומר שאתה כל כך נעלה עד שאין זה מכבודך להשגיח על בני האדם השפלים, לִמְזִמָּה – כדי שיוכלו לעשות מזימתם, באומרם שאין דין ואין דיין, נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ – שונאיך (המכונים 'עָרֶיךָ') מנשאים אותך כביכול, על ידי טענות שוא והבל שיטענו נגד הידיעה וההשגחה, לומר שמחמת אחדותך המוחלטת אינך יודע את כל ריבוי פרטי מעשי בני האדם, ואומרים כן מחמת תמיהותיהם על הנהגת העולם.