שיעור 640, ספר תהילים, פרק קמ, א-ד

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

(ב) חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵֽאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי׃

(ג) אֲשֶׁ֤ר חָֽשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל־י֗֝וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת׃

(ד) שָֽׁנְנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה׃

פרק קמ

מזמור זה אמר דוד בזמן ששאול רדף אחריו, והזיפים הלשינו עליו לשאול לומר לו היכן הוא מסתתר, ושאול רדף אחריו והקיף עם צבאו את דוד ואנשיו בשעה שהיו על ההר:

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) חַלְּצֵנִי יְיָ מֵאָדָם רָע – חלץ אותי מהמבקש להרע לי מחמת רעה פנימית ללא שום תועלת, והם המדברים עלי לשון הרע בלי שיהיה להם רווח מהדבר, מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי – ותשמור אותי מהמבקשים לחמוס אותי עבור הנאת עצמם.

(ג) ואותם בני אדם רעים, הם אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב, כי הסתירו את רעתם ודיברו לשון הרע בסתר, ואותם אנשי חמס, כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת – התגרו ונלחמו בי בגלוי.

(ד) אותם בני אדם רעים שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ, שאינו נושך להנאתו אלא כדי להרע, ונשיכת הנחש היא פנימית ואינה נראית בחוץ, כמו דבריהם שנאמרו בסתר. ואותם אנשי חמס, חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ – נושכים אותי כנשיכת העכביש הארסי, אשר נשיכתו היא חיצונית וגלויה, והוא מוצץ את הדם להנאתו, וכך הם נלחמים בי בגלוי, ולהנאת עצמם, סֶלָה (-סיום הענין).