שיעור 664, ספר תהילים, פרק קמח, א-ו
(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הוָה מִן־הַשָּׁמַ֑יִם הַֽ֝לְל֗וּהוּ בַּמְּרוֹמִֽים׃
(ב) הַֽלְל֥וּהוּ כָל־מַלְאָכָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־צְבָאָֽו׃
(ג) הַֽ֭לְלוּהוּ שֶׁ֣מֶשׁ וְיָרֵ֑חַ הַֽ֝לְל֗וּהוּ כָּל־כּ֥וֹכְבֵי אֽוֹר׃
(ד) הַֽ֭לְלוּהוּ שְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְ֝הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר ׀ מֵעַ֬ל הַשָּׁמָֽיִם׃
(ה) יְֽ֭הַלְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה כִּ֤י ה֖וּא צִוָּ֣ה וְנִבְרָֽאוּ׃
(ו) וַיַּֽעֲמִידֵ֣ם לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַֽעֲבֽוֹר׃
פרק קמח
מזמור זה מתאר את הילול ה' כפי שהוא משתלשל מלמעלה למטה, מהעולמות העליונים אל העולם התחתון והשפל, ואחר כך עולה שוב בהילולו מלמטה למעלה. ודבר זה הוא בדומה לבריאת העולם, שתחילה נברא עולם האצילות, שהוא אור עליון רוחני, וממנו השתלשלו העולמות ונעשו גשמיים יותר, כי מעולם האצילות נברא עולם הכסא, וממנו עולם המלאכים, אחריו עולם האופנים שהם גלגלי מערכת הכוכבים, עד שנברא העולם הזה, שהוא השפל שבכולם. ומאותו זמן התחילה הבריאה להתעלות בחזרה, כי בתחילה נוצרו הדוממים, ואחר כך הצומח שיש לו חיות מסוימת, אחר כך בעלי החיים, ולבסוף האדם שנברא בצלם אלהים, ואדם זה מדור לדור הפשיט את חומריותו וזיכך את נפשו, עד שנבחרו ישראל להיות לעם סגולה לה', ובעת מתן תורה נבחר משה על ידי ה', ועלה והתעלה אל האלהים.
(א) הַלְלוּ יָהּ, תחילה הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם, הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים הגבוהים ביותר, שהם עולם האצילות ועולם הכסא, שהם אורות עליונים רוחניים.
(ב) אחר כך יורד ההילול למטה אל עולם המלאכים, ואומר הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו, ולאחר מכן יורד אל עולם הגלגלים ואומר, הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו – צבא השמים.
(ג) ועל כך אומר, הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר, שהם מערכות הכוכבים המקיפות את העולם.
(ד) ומתחת למערכת הכוכבים, לפני כדור הארץ, הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הם החלק שבין הכוכבים לבין עיגול האויר המקיף את העולם, וְהַמַּיִם אֲשֶׁר נמצאים שם, מֵעַל הַשָּׁמָיִם.
(ה) כל העולמות הגבוהים הללו יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ – היתה בהם רק 'בריאה', כי לאחר שנבראו נשארו בצורתם הראשונה לעולם (בשונה מהארץ ואשר עליה, שלאחר שנבראו היתה בהם 'יצירה' ו'עשיה', כי נעשו בהם שינויים על ידי הוצאת צמחים וכדומה).
(ו) וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, כי השמים וכל אשר בהם קיימים בעצמם ללא שינוי, בשונה מהארץ וצאצאיה שהחומר שבהם מתחלף תמיד, כי זה עולם ההויה וההפסד, שכל דבר המתהווה בארץ נפסד לאחר זמן ונוצר במקומו דבר אחר. ובשמים אין בחירה כלל, אלא חָק נָתַן ה' בעת הבריאה, וְלֹא יַעֲבוֹר אותו חוק לעולם.
