שיעור 8, מגילת איכה, פרק ג, יא-כ

יא דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃ יב דָּרַ֤ךְ קַשְׁתּוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃ יג הֵבִיא֙ בְּכִלְיֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃ יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־עַמִּ֔י נְגִֽינָתָ֖ם כָּל־הַיּֽוֹם׃ טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַֽעֲנָֽה׃ טז וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃ יז וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃ יח וָֽאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתֽוֹחַלְתִּ֖י מֵֽה'׃ יט זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַֽעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃ כ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר וְתָשׁ֥וֹחַ עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃

(יא) ומתוך שרצה היצר להחטיאני, דְּרָכַי סוֹרֵר – הניח בדרך התורה והמצוות שלי 'סירים', קוצים וברקנים, כדי שלא אוכל לקיימם כראוי, וַיְפַשְּׁחֵנִי – גרם לי להיות רע ולדרוך על התורה והמצוות, ומחמת כן בעת הפורענות שָׂמַנִי שֹׁמֵם.

(יב) ובהגיע זמן זה של הפורענות, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ לירות בי את כל חיציו, וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ.

(יג) והיצר הרע הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ – הביא בתוך מחשבותי חיצים רוחניים (מתוך ה'אשפה', שזהו הכלי שמניחים בו את החיצים), להחטיאני אף במחשבות.

(יד) אומר הנביא, כל זה אירע לישראל מפני שהָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי כשאמרתי להם את נבואות הפורענות, נְגִינָתָם הייתי, דרך לעג, כָּל הַיּוֹם.

(טו) וחוזר לדברי כנסת ישראל, האומרת, הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים – החטיאני היצר בחטאים רבים, הדומים למרור, שתחילתו מתוק וסופו מר, הִרְוַנִי לַעֲנָה – הביא עלי עונשים מרים כלענה, מתחילתם ועד סופם.

(טז) וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי – בשעת החטא הייתי דומה למי שאוכל מאכל שיש בו חצץ המשבר את השינים (אך גם נהנה מעט מטעם המאכל, ובדומה לכך בשעת החטא היתה להם הנאה קצת), ובשעת העונש הִכְפִּישַׁנִי – כאילו כפה את כולי בָּאֵפֶר, שיש בכך רק צער ויסורים.

(יז) וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי – כיון שנפשי זנחה את התורה הקרויה שלום, לכן נָשִׁיתִי – שכחתי את כל הטוֹבָה.

(יח) וָאֹמַר ברוב יאושי, אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה' – מה שקיויתי וייחלתי להיות נצחי וקיים לעולם, אבדה תקוה זו.

(יט) זְכָר נא ה', כי עָנְיִי – היסורים שבאו עלי עתה, וּמְרוּדִי – ומה שמרדתי בתחילה בה', הוא אצלי עתה לַעֲנָה וָרֹאשׁ – כמו מאכל ומשקה מרים מאד, כלומר, אנו מתחרטים עתה על העוונות הללו.

(כ) זָכוֹר תִּזְכּוֹר את הדברים האמורים בפסוק הקודם, וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי – תסייע לי שתהא נפשי כנועה אליך, ולא אמרוד עוד.