תפילת שחרית (טז)

טוֹבִים הם מְאוֹרוֹת שֶׁבָּרָא אֱלֹהֵינוּ (-שמש וירח), יְצָרָם (-יצר אותם) בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל שְׁיֵדְעוּ את בוראם, ויבינו למה בראם, וישכילו לעשות רצונו, כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם, לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל – העולם (-השמש לממשלת היום והירח לממשלת הלילה).

המאורות הללו מְלֵאִים זִיו – זוהר וּמְפִיקִים – ומוציאים נוֹגַהּ – קרני אורה, נָאֶה זִיוָם – אורם בְּכָל הָעוֹלָם, שְׂמֵחִים הם בְּצֵאתָם להאיר על הארץ (-כאמור (תהלים יט, ו): "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור") וְשָׂשִׂים הם בְּבוֹאָם – בחזרתם, על זכותם להיות עוֹשִׂים בְּאֵימָה ויראה את רְצוֹן קוֹנָם – בוראם ה' (-להאיר על הארץ).