תפילת שחרית, סיום התפילה (קכב)

סיום התפילה

עָלֵינוּ מוטלת החובה לְשַׁבֵּחַ ולהודות לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר את העולם כולו בששת ימי בְּרֵאשִׁית, על כך שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ (-לא שם אותנו) כְּמִשְׁפְּחוֹת הגוים אשר על פני הָאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם את חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ לא שם כְּכָל הֲמוֹנָם (-המון גוים). שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וְלָרִיק (-ע"ז) וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל אשר לֹא יוֹשִׁיעַ – שאין בכוחו להושיע, אבל וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים (-על ברכינו) וּמִשְׁתַּחֲוִים (-בפישוט ידים ורגלים) וּמוֹדִים – ונותנים הודיה לִפְנֵי ה' שהוא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוֹטֶה ופורס שָׁמַיִם כאהל על הארץ, וְיוֹסֵד – ומייסד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ (- כסא כבודו) בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל (-למעלה), וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ מצויה בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֹהֵינוּ אֵין עוֹד מלבדו.

אֱמֶת הוא מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס (- אין עוד) זוּלָתוֹ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ (דברים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ (-ותשיב) אֶל לְבָבֶךָ להתבונן כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים (-השולט על הכל) בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל (-למעלה) וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת (-למטה), אֵין עוֹד מלבדו.