תפילת שחרית, תחנון (פז)

תחנון

וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו של משה (-הראה לו מעט מכבודו) וַיִּקְרָא את המדות הללו (-ללמדן למשה):

יְהֹוָה – מרחם על האדם קודם שיחטא, יְהֹוָה – מרחם עליו לאחר שחטא ועשה תשובה, אֵל – עושה חסדים גדולים וחזקים, רַחוּם – מרחם על האדם לספק לו צרכיו ולשמרו מנזק וְחַנּוּן – חונן אותו ליתן לו אף דברים שאינם צורך כל כך, אֶרֶךְ אַפַּיִם – מאריך אף גם לרשעים ואינו ממהר ליפרע מהם, וְרַב חֶסֶד – מרבה לעשות חסד (-שהבינונים שיש בידם מצוות ועבירות מחצה על מחצה, עושה עמהם חסד ודן אותם לכף זכות) וֶאֱמֶת – נאמן לקיים הבטחותיו. נֹצֵר (-שומר) חֶסֶד שהאדם עושה – לבניו אחריו לָאֲלָפִים דורות, נֹשֵׂא (-סולח) על עָוֹן – שעוו במזיד וָפֶשַׁע – שפשעו במרד וְחַטָּאָה – שחטאו בשוגג, וְנַקֵּה – מנקה ומעביר את החטא לשבים בתשובה. (ולפי שהבטחתנו שאינן חוזרות ריקם, על כן בקשתנו שתעשה עמנו מה שהבטחתנו, (ר"ת, מובא בספר המנהיג ובמחזור ויטרי)