יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות בכורות, פרק ג, ו-ז

ו) מי שאינו מומחה, וראה את המום שבבכור, והתירו ונשחט על פיו, הרי זה יקבר כדין בכור תם שמת, שאין היתרו כלום, וישלם מביתו – אותו שאמר שהבכור מותר צריך לשלם מכיסו לבעל הבכור על הנזק שגרם לו, וכמה משלם, רביע לדקה – רבע משוויו אם היתה זו בהמה דקה, ומחצה משוויו לבהמה גסה. ומפני מה לא ישלם כל דמיו, מפני שקנסו חכמים את בעל הבהמה, בבהמה גסה היינו כדי שלא ישהנה, שהרי צריך הוא ליתן אותה לכהן מיד לאחר חמישים יום, כמבואר לעיל (פ"א הי"ד), ולא יגדל בהמה דקה בארץ ישראל, שהרי אותה צריך ליתן לכהן לאחר שלשים יום, כמבואר שם.
ז) הנוטל שכרו להיות רואה בכורות, אין שוחטין על פיו, אלא אם כן היה מומחה גדול, וידעו בו חכמים שאין כמותו, ופסקו לו שכר על הראייה והבקור, בין שנמצא בו מום בין שנמצא תמים, שאז אין לו נגיעה בדבר להתירו, ולא יטול שכר על בהמה זו בכל פעם ופעם שנופל בה מום וצריך לבודקה חוץ מפעם אחת בלבד שנוטל שכר, ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה, כדי שלא יבוא לידי חשד, שיש לו רווח מהתרתה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".