הלכות כלי המטבח / דם, כט
הלכות דם / צרירות דם
כט. מהי צרירות דם? בשר שהאדים, בין מחמת מכה ובין מחמת קשירת הרגלים או מכל סיבה שהיא, נחשב נצרר הדם. יש שהקילו שרק אם יש דם ממש נחשב 'נצרר הדם', אך להלכה חייבים להסיר כל צרירות, גם אם רק האדים הבשר (בדומה למראה של אדם שנחבל ולא יצא הדם החוצה), אבל יש לסמוך לענין דיעבד, אם כבר בישל את החתיכה שנצרר בה הדם, שאם רק האדים הבשר – אינה אוסרת את הקדירה ואת שאר החתיכות, ויש אוסרים אפילו בדיעבד גם בהאדים הבשר, אבל ודאי שצריך לחתוך ולהסיר את מקום הצרירות גם אחרי הבישול (וגם טוב לזרוק את כל החתיכה שהצרירות נמצאת בה).
שים לב! לא כל מראה אדום בעוף הוא צרירות דם אלא רק אדום גמור (ולא ורוד או כתום), אבל מים אדומים הנפרשים מהעוף אינם אסורים כלל, אלא רק בשר שהצטבר בו דם, ומתחילה יש לשאול לרב הבקי בעניינים אלו עד שידע לזהות בעצמו מתי זו צרירות ומתי לא.
צרירות שהיא רק בעור ואינה חודרת לבשר, טוב לחותכה, אבל אם גילה צרירות בעור רק לאחר הבישול יש להקל שאינה אוסרת.
נקודות דם קטנות אין צורך להסירם אם הם יותר קטנים מגודל של ורידים שבכנפיים של העוף.
מצורפות להודעה זו תמונות עם דוגמאות של צרירות דם בעופות. התמונות הן להמחשה בלבד, ואין ללמוד מהן למקרים שונים.
© ההלכות הן מתוך הספר 'השלחן כהלכתו', כל הזכויות שמורות למחברו הרה"ג ר' י.מ. ווייל שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
וּמְמָרֵק נַפְשׁוֹ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי"
(רמב"ם, מאכ"א יז)
