טו) מי ששחט קדשים בזמן הזה, והעלם חוץ לעזרה, חייב, מפני שאף בזמן הזה הוא ראוי ליקרב בפנים, שהרי מותר להקריב אף על פי שאין בית המקדש בנוי, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה גם לעתיד לבא.
טז) ישראל השוחט קדשי נכרים בחוץ, חייב, וכן המעלה אותן בחוץ. והנכרים עצמם מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום. והוא [-ובתנאי] שיקריבו בבמה שיבנו. ואסור לסייען ולעשות שליחותן בהקרבה זו, שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ. ומותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם הא-ל ברוך הוא.
סליקו להו הלכות מעשה הקרבנות בסייעתא דשמיא
