יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות תמידין ומוספין, פרק א, א-ב

א) מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום, והם הנקראים 'תמידין', אחד בבוקר ואחד בין הערביים, שנאמר 'שנים ליום עולה תמיד וגו' את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'.

ב) ואימתי זמן שחיטתן, תמיד של בוקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, משיאור פני כל מזרח. ופעם אחת דחקה השעה את הצבור בבית המקדש השני, ולא הספיקו להקריבו בזמנו, והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום – בשעה רביעית של היום, ויש ללמוד מכך שזמן זה הוא עדיין ראוי להקרבה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".