יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות נדרים [שנה ב, ראה, ל]

ל. החרם והנידוי, אף על גב דצריכין התרה, אין צריכין לא פתח ולא חרטה קודם התרה, ולכן אם קבל עליו איזה דבר לעשות או שלא לעשות שקבלו בחרם ונידוי, מתירין לו, מיהו המנדה עצמו בעוה"ב אם יעשה כך כתב מרן ז"ל בסי' רכ"ח יש מי שאומר שיש לו התרה, ויש מי שאומר שאין לו התרה, וכתב מור"ם ז"ל דבמקום מצוה מתירין יע"ש, וידוע מה שהעלו הפוסקים דדעת מרן ז"ל לפסוק כסברה האחרונה, וכתב הגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"א סי' ע"א אות ג' דדעת האחרונים להחמיר בנדוי עוה"ב כאשר עלה בקב"ץ הרב הכנה"ג סי' רפ"ח, והמקילים להתיר היינו במקום מצוה כמ"ש מור"ם וכו', ובנ"ד אין לחוש מצד נידוי עוה"ב דכתבו התוספות וסיעתם ופסקו מרן סי' של"ד, דאם התנאי בדבר שיוכל לקיימו וקיימו לא חל הנדוי, וכ"כ הרדב"ז וכו' יע"ש, ובסה"ק רב פעלים בתשובה הארכתי בענין זה ובמה שיש לחלק בין נידוי לחרם ודברים המסתעפים בזה וצדדי ההיתר בזה לאדם שאמר כך יע"ש, וא"א לפרש כאן מפני האריכות: