יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות עבודת יום הכפורים, פרק א, ד-ה

ד) בשבעת ימים אלו שקודם יום הכפורים, שהכהן הגדול מופרש מביתו, מזין עליו מאפר הפרה, ביום השלישי להפרשתו, וביום השביעי להפרשתו, שהוא ערב יום הכפורים, והטעם שעושים כן, מחשש שמא נטמא במת קודם שהפרישוהו, ולא ידע, ואם חל יום שבת בשלישי או בשביעי שלו, והרי אסרו חכמים להזות בשבת, דוחין את ההזייה [יש מפרשים שאין מזים כלל באותה שנה, ויש מפרשים שדוחים אותה ממקומה, ומזים עליו בשני ובשישי].
ה) כל שבעת הימים הללו, שהכהן הגדול בלשכתו שבמקדש, מרגילין אותו בעבודות המקדש, זורק את הדם של הקרבנות, ומקטיר את הקטרת, ומטיב את הנרות, ומקטיר איברי תמיד על המזבח, כדי שיהיה רגיל בעבודה ביום הכפורים. ומוסרין לו זקנים מזקני בית דין, וקוראים לפניו ומלמדין אותו עבודת היום וסידורה, ואומרין לו, אישי [-אדוני] כהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת, או שמא לא למדת דבר זה. וערב יום הכפורים בשחרית, היו מעמידין אותו בשערי המזרח, ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהיה מכיר ורגיל בעבודה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".