יום שבת
י"ב ניסן התשפ"ד
יום שבת
י"ב ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק ה, יב-יג

יב) [כפי שהתבאר, המפריש מעות לקינו, אף שהקן מורכב מחטאת ועולה, יכול להביא בכולם עולה או בכולם חטאת], לפיכך, אם הפריש מעות לקינין סתם, ומת, יפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה, שהרי כולן ראויין לבא עולה [ואין זה דומה למעות שהוקדשו לחטאת בלבד, שהתבאר לעיל שילכו המעות לים המלח].

יג) מי שהיה מחוייב חטאת, וגם אמר 'הרי עלי עולה', נמצא שהוא חייב כעת להביא חטאת ולהביא עולה, והפריש מעות ואמר 'אלו לחובתי', ולא פירש לאיזו חובה, אם רצה להביא בהן חטאת בהמה, יביא. ואם רצה להביא בהם עולת בהמה, יביא, שהרי שני הדברים מוטלים עליו. ואם מת והניח המעות, ילכו לים המלח, כדין מעות של חטאת שמתו בעליהם, כיון שיש ספק אם הם לעולה או לחטאת, מחמירים בהם מספק [אמנם אם הוא חי, ואומר בפירוש שכוונתו היתה לעולה, רשאי, וכמו שהתבאר (לחם משנה)].

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".