הלכות שגגות, פרק ח
ה) היו חֵלֶב ונותר לפניו, ששניהם באיסור כרת, ועל שניהם חייב חטאת אם שגג בהם, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל, או שהיו אשתו נדה ואחותו עמו בבית, ששתיהן אסורות עליו באיסור כרת ובחיוב חטאת, ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל, היו שבת ויום הכפורים שני ימים זה אחר זה, ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן, ואין ידוע אם חילל שבת או יום הכפורים, ששניהם אסורים באיסור כרת וחיוב חטאת, הרי זה פטור מקרבן, ואינו מביא חטאת, אף על פי שממה נפשך עשה עבירה שיש בה חיוב חטאת, שהרי אינו יודע מה הוא עצמו של חטא, כמו שביארנו, ומאידך אינו מביא אשם תלוי, שהרי יודע בודאי שחטא.
ו) כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת, חייבין על 'לא הודע' שלו אשם תלוי אחד, וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה, חייבין על 'לא הודע' שלו אשמות תלויין הרבה, כמניין החטאות. כיצד, כשם שאם אכל חֵלֶב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחת חייב ארבע חטאות, כך אם נסתפק לו אם אכלן או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם, מביא ארבעה אשמות תלויין. וכן אם נסתפק לו אם האשה שבא עליה היתה אשתו או שהיתה היא פלונית הערוה שהיתה עמה, שחייב עליה שמונה חטאות (כפי שהתבאר לעיל (פ"ד ה"ב) שתיתכן ביאת איסור את שחייב עליה שמונה חטאות), הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין.
