ג) האוכל חתיכה, ועד אחד אומר לו 'זה שאכלת, חלב היה', ועד אחד אומר 'לא אכלת חלב', וכן אם אשה אומרת אכל חלב ואשה אומרת לא אכל, הואיל ונקבע האיסור על ידי עדות העד הראשון, והוא – האוכל עצמו אינו יודע אם חטא או לא חטא, הרי זה מביא אשם תלוי. וכן כל הבא על אשת איש, שעד אחד אומר שמת בעלה ועד אחד אומר לא מת, חייב באשם תלוי. והוא הדין לספק מגורשת, שהרי נקבע האיסור, כיון שבודאי היתה אשת איש ואין ידוע אם התגרשה. אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור, כיון שיתכן שלא התקדשה מעולם, וכיון שלא נקבע האיסור, אינו מביא אשם תלוי.
ד) מי שהיו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן, ובא עכו"ם או כלב ואכל את השנייה, או שאכל עכו"ם או כלב את החתיכה הראשונה, ובא ישראל ואכל את השנייה, או שאכל אותו אדם את הראשונה בזדון (ואין מביאים קרבן על הזדון), ואכל את השנייה בשגגה, או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון, הרי זה חייב באשם תלוי, הואיל והיה שמה איסור קבוע. אבל אם אכל שתיהן בזדון, פטור מקרבן, ואף על פי שלא ידע בבירור באיזו אכילה הוא עובר את האיסור. ואם אכל שתיהן בשגגה, מביא חטאת. אכל את הראשונה בשגגה, ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה, שניהן חייבין באשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה.
