ו) כשהיו נותנין היין למנסך היו שני כהנים עומדין על שולחן החלבים, ושתי חצוצרות בידן, והסגן עומד על קרן המזבח והסודרין בידו, ותקעו והריעו ותקעו. ובאו אותם שהחצוצרות בידם ועמדו אצל זה הממונה על הצלצל, שהוא כלי זמר מיוחד וגדול, והוא המתחיל בניגון, אחד מימינו ואחד משמאלו.
ז) שחה (-התכופף) המנסך לנסך, מניף הסגן בסודרין כדי שידעו הלויים, הקיש זה בצלצל, ותקעו אלו העומדים לידו בחצוצרות, ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק – לסוף פרשה שבשירה, תקעו, והשתחוו כל העם שבעזרה. על כל פרק היתה תקיעה, ועל כל תקיעה היתה השתחויה. וכל התקיעות שעל התמיד היו תשע, כמו שביארנו.
