יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

הלכות תמידין ומוספים, פרק ח, טו-כ

טו) שתי הלחם מעכבים את הכבשים, שאם אין לחם אין מקריבים כבשים. ושני הכבשים אינן מעכבים את הלחם, שאף אם אין כבשים, מביאים את הלחם. ואם הונפו שתי הלחם עם הכבשים, מעכבין זה את זה. ואם אבד הלחם, יאבדו הכבשים. ואם אבדו הכבשים, יאבדו שתי הלחם. ויביאו לחם אחר וכבשים אחרים.

טז) שתי הלחם הבאות בפני עצמן, בלא כבשים (כפי שהתבאר לעיל, שאין הבאת הכבשים מעכבת את הבאת הלחם), כיצד עושין בהן, יונפו, ותעובר צורתן – ייפסלו בלינה, ויצאו לבית השריפה, ואף שמעיקר הדין הם מותרים באכילה, אמרו שלא יאכלום, גזירה שמא ימצאו כבשים לשנה הבאה, ויטעו ויביאו לחם בלא כבשים. הפר, ושני האילים, ושבעת הכבשים, והשעיר, הבאים ביום זה בגלל הלחם, אינן מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן.

יז) שני פרים של מוסף היום, ופר הבא בגלל הלחם, אינן מעכבין זה את זה. יח) איל של מוסף היום, ושני אילים הבאין בגלל הלחם, אינן מעכבין (זה את זה). יט) שבעה כבשים של מוסף היום, ושבעה כבשים הבאים בגלל הלחם, אינן מעכבין זה את זה, ואם נשחטו כולן מעכבין זה את זה.

כ) התמידין אינם מעכבין את המוספין, ולא המוספין מעכבין את התמידין, ולא המוספין מעכבין זה את זה, ולא מנין העולות כולן מעכב. כיצד, הרי שלא מצאו אלא ששה כבשים, מקריבין ששה, אפילו לא מצאו אלא אחד, מקריבין אותו. בין בראשי חדשים בין בימי המועדות והשבתות. ואינן חייבין להקריב השאר למחר או למועד אחר, אלא כל קרבן צבור שעבר זמנו, בטל קרבנו. ואם לא מצאו אלא שני כבשים, ואם יקריבו אותן למוסף היום, אין להן תמידין למחר, הרי הדבר שקול, אם הקריבום למוסף היום, הקריבו. ואם רצו להניחם למחר לתמידין, יניחו.

 

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". (חגיגה יב ב)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?