א) באחד בתשרי, שהוא יום טוב של ראש השנה, מקריבין למוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים, הכל עולות, ושעיר חטאת הנאכלת. וזה מוסף היום יתר על מוסף ראש חדש הקרב בכל ראש חדש, שהרי מלבד שזהו יום טוב של ראש השנה, זהו גם ראש חדש תשרי, ומקריבים בו מוסף של ראש חדש. לפיכך, אם חל ראש השנה להיות בשבת, היו שם שלשה מוספין, מוסף שבת ומוסף ראש חדש ומוסף היום.
ב) וכיצד סידור הקרבתן, מוסף שבת תחלה, ואחריו מוסף החדש, ואחריו מוסף יום טוב. והטעם לסדר זה, כיון שכל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וכן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו. היה לפניו תדיר ומקודש, יקדים איזה מהם שירצה.
ג) עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר, או את הפחות בקדושה תחלה, מקריבו ואחר כך שוחט את התדיר או את המקודש.
ד) ואם נשחטו שניהם כאחד, יהיה זה ממרס בדם, שלא יקרוש, עד שיזרק דם התדיר או דם המקודש.
