יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות תפילה [שנה א, וארא, יז-יח]

יז. ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא, צריך לקרות, דקריאת שמע היא מן התורה, וספק תורה – לחומרא. ואפילו לדעת הסוברים שרק פסוק ראשון או פרשה ראשונה הם מן התורה, חייב לקרות מספק כל ג' פרשיות, שכך היתה התקנה, שכל זמן שיקרא קריאת שמע של תורה, שיקרא את כל השלש פרשיות. לפיכך, המתנמנם באמצע קריאת שמע, אם יודע בבירור שסיים פרשה ראשונה, חוזר מפרשה שנייה, ואם אינו יודע היכן הוא, חוזר לראש. ואם הפסיק באמצע קריאת שמע מחמת אונס, כגון שעשה התינוק צרכיו והוכרח לשתוק, אם שהה בשתיקתו שיעור זמן שיש בו כדי לגמור את כולה, דהיינו מראש קריאת שמע ועד סופה, צריך לחזור לראש, אבל אם הפסיק שלא מחמת אונס, כי אם ברצונו, שאם היה רוצה היה יכול לקרות, אז אפילו אם שהה זמן רב, ואפילו אם הפסיק בדיבור, אין צריך לחזור אלא למקום שפסק:

יח. אדם שכבר קרא קריאת שמע, ונכנס לבית הכנסת, ומצא שם ציבור שקורין קריאת שמע, חייב לקרות עמהם פסוק ראשון ובשכמל"ו, ומכל מקום טוב שיקרא עמהם כל הקריאת שמע, עד הסוף, ויקבל שכר כקורא בתורה. ואם הציבור קורין ק"ש והוא עומד בזמירות אחר שאמר ברוך שאמר, אז ישתוק בעוד שקורין פסוק שמע ובשכמל"ו, ויסגור עיניו, ויהרהר פסוק שמע ובשכמל"ו, אבל אם עומד בקרבנות או בתחנונים שרשאי להפסיק, הרי זה פוסק וקורא עמהם פסוק ראשון ובשכמל"ו: