הפטרת פרשת וזאת הברכה
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שזכה לנבואה ולגדולה מחמת שהיה מְשָׁרֵת מֹשֶׁה, לֵאמֹר. (ב) כל זמן שמשה רבינו היה חי לא היה שייך שיהושע יעבור את הירדן עם ישראל משתי סיבות, א. כיון שלא יתכן שיהושע בן נון יהיה המצביא בחיי משה. ב. כיון שנשבע הקדוש ברוך הוא שמשה רבינו לא יעבור את הירדן, וכעת הסתלקו שתי המניעות הללו, מאחר ומֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת, וְעַתָּה, קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה בראש וְכָל הָעָם הַזֶּה אחריך, ואמנם, אף על פי שאתה המנהיג והמצביא, לא ייקרא הכיבוש על שמך, ולא תהיה הארץ שלך, כיון שאתם עוברים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, ותהיה הארץ שייכת לכלל ישראל. (ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ, ואפילו מחוץ לגבולות הארץ, לָכֶם נְתַתִּיו, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה. אמנם כבישת חוץ לארץ אינה חובה, אלא רשות, וגם אינה יכולה להיעשות אלא לאחר שכבשו ישראל את כל גבולות הארץ עצמה. (ד) וגבולות הארץ שאתם מצווים לכבוש, הם מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה, והוא מדבר צין הסמוך לארץ אדום, שבפינה הדרומית מזרחית של ארץ ישראל, הגבול מהדרום וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת הנמצא בצפון, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ, ממזרח למערב, יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. (ה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, לתפוס שררה או לדבר דבר נגדך כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וכַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה, להשרות שכינתי עליו ולעשות לו ניסים ונפלאות, כן אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. (ו) כיון שאמר לו ה' שלא יתייצב איש בפניו, אמר לו עתה ה', גם אתה חֲזַק וֶאֱמָץ – תתחזק ותתאמץ בענין נחלת הארץ, כי השפע האנושי יחול לפי הכנת האדם, וכיון שמטבע הדברים מתהווים קטטות ודינים בענין נחלת הארץ, צריך אתה להתחזק ולא לירא משום אדם מצד שלשה דברים, א. כִּי אַתָּה תַּנְחִיל, ולא שום אדם זולתך, ב. ההנחלה היא אֶת הָעָם הַזֶּה, שהוא העם הנבחר, ג. אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, שהיא הארץ הנבחרת. (ז) כיון שאמר לו ה' שתהיה עמו ההשגחה האלוקית כפי שהיתה עם משה, לכן הזהירו גם בענין זה, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר שלא לעבור על מצוות לא תעשה, ולַעֲשׂוֹת את מצוות העשה, וקיום המצוות לא יהיה מצד הכרעת השכל, אלא כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין [-להוסיף על המצוות] וּשְׂמֹאול [-לגרוע מהמצוות], לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (ח) ומלבד קיום המצוות, יש תנאי נוסף, והוא העיון והעסק בתורה, ולכן לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, ללמוד ולשנן את מצוות התורה, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בחלק העיוני שבתורה, וגם תכלית העיון תהיה לְמַעַן תִּשְׁמֹר [להמנע מלעבור עבירות] לַעֲשׂוֹת [מצוות עשה] כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כי גם התורה שבעל פה רמוזה בתורה שבכתב, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ, כי על ידי הנהגות אלו יהפוך ה' את מזלו לטובה שיצליח בכל מה שיעשה, וְאָז תַּשְׂכִּיל – תנהג על ידי השכל לבחור בהנהגות הטובות והראויות. (ט) והוסיף ה' לחזקו בענין המלחמות, ואמר לו, הֲלוֹא בענין המלחמות כבר צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, כמו שנאמר (דברים לא כג) 'וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ', אַל תַּעֲרֹץ – אל תפחד, אלא תתחזק, וְאַל תֵּחָת – אל תפול ממדרגתך לעולם, כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וגם בלכתך למלחמה עם האויבים. (י) קודם שבאה הנבואה ליהושע לחזקו ולאמצו, פחד מהמלחמה, ושלח מרגלים ליריחו, וכן ציוה את הראובני והגדי שילכו חלוצים למלחמה, אך עתה, לאחר שאמר לו ה' שיתחזק ולא יפחד, נמנע מלהשתמש באותם תחבולות טבעיות, ולא המתין לשוב המרגלים, אלא מיד, וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר. (יא) עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר, הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה [ואף שבאותו זמן עדיין אכלו את המן, הכינו להם מאכלים נוספים, וכן תיקנו את כלי מלחמתם, וכל הנצרך להם לדרך], כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ. (יב) אמנם קודם לנבואה זו [שאחריה זירז יהושע את העם להתכונן לדרך] חשש יהושע מהמלחמה, ולכן, וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בתחילה, לֵאמֹר. (יג) זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לֵאמֹר, ה' אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם, וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת שבעבר הירדן. (יד) נְשֵׁיכֶם, טַפְּכֶם, וּמִקְנֵיכֶם, יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם. (טו) ותישארו בארץ ישראל עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם, וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. (טז) וַיַּעֲנוּ הראובני והגדי וחצי שבט המנשי אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, אינך צריך לומר לנו את הדברים מכח משה רבינו, אלא כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ, גם אם יהיו אלו ציוויים ושליחות מדעתך. (יז) כיון שכְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ, רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה. (יח) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ, יוּמָת, כדין מורד במלכות, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ.
