הפרשה בקצרה – תצוה

עניני הפרשה:  מצוות הדלקת המנורה  •  מצוות הכנת האפוד  •  מצוות הכנת החושן  •  מצוות הכנת המעיל  •  מצוות הכנת הציץ  •  מצוות הכנת המצנפת, הכתונת והאבנט  •  מצוות הכנת ארבעה בגדים לכהן הדיוט  •  סדר הקדשת אהרן ובניו להיות כהנים לעולם  •  מצוות עשיית מזבח הזהב

• מצוות הדלקת המנורה: [לאחר שבפרשה הקודמת הצטוו ישראל לעשות את המנורה] ציוה ה' להכין שמן זית זך – ללא שמרים, וכותשו במכתשת כדי שלא יהיו בו שמרים, ורק הטיפה הראשונה היוצאת מכל זית כשרה להדלקה במנורה. והמדליק את המנורה צריך לעסוק בהדלקת כל פתילה עד שהלהבה תעלה [ולא די בכך שיתחיל את ההדלקה ויניח לאש להתפס ולגדול מעצמה], ולשון 'תמיד' היינו שההדלקה נעשית בכל לילה ולילה [אף שביום אין הנרות דולקים], ומידת השמן היא חצי לוג לכל פתילה, שבשיעור זה תדלק המנורה כל הלילה, אפילו בלילות טבת הארוכים, ואף שבשאר חודשי השנה תישאר המנורה לדלוק גם מעט מהיום, אין בכך חסרון.
• מצוות הכנת האפוד: ציוה ה' להכין שמונה בגדים לכהן הגדול, האפוד עשוי מחוטי זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, צורתו דומה לסינר שנמצא על גבו של הכהן הגדול – מכנגד ליבו ועד עקביו, רוחבו כרוחב גבו, ונקשר ברצועות לפניו. מהאפוד שעל גב הכהן הגדול עולות שתי רצועות על כתפיו, ומעט למטה מכתפיו מלפנים, ובגובה הכתפיים עצמם יש על שתי הרצועות שני אבני שוהם בתוך מסגרות זהב, אחת מימין ואחת משמאל, ועליהן כתובים שמות השבטים, ששה על כל אבן. שתי רצועות אלו מסתיימות מעט למטה מכתפיו במשבצות זהב, ומחוברות בשרשראות זהב לחלקו העליון של החושן. וברצועות שקושרות את האפוד מלפנים יש שתי טבעות זהב המחוברות בפתיל תכלת לטבעות שבחלקו התחתון של החושן, כך שעל ידי האפוד מהודק החושן מכל ארבעת צדדיו לליבו של הכהן הגדול. ויש איסור להזיז את החושן מקשירתו לאפוד.

• מצוות הכנת החושן: החושן עשוי מחוטי זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, חצי אמה על חצי אמה, ויש בו שנים עשר משבצות זהב, ארבעה טורים שבכל אחד שלש אבנים, ועל כל אבן כתוב שמו של אחד השבטים: אֹדֶם (ראובן) פִּטְדָה (שמעון) וּבָרֶקֶת (לוי), נֹפֶךְ (יהודה) סַפִּיר (יששכר) וְיָהֲלֹם (זבולון), לֶשֶׁם (דן) שְׁבוֹ (נפתלי) וְאַחְלָמָה (גד), תַּרְשִׁישׁ (אשר) וְשֹׁהַם (יוסף) וְיָשְׁפֵה (בנימין). בחלק העליון של החושן היו שתי טבעות זהב, ומחוברות בשרשראות זהב למשבצות הזהב שבקצה כתפות האפוד למעלה. בחלקו התחתון של החושן היו עוד שתי טבעות זהב, והיו קשורות בפתיל תכלת לטבעות זהב שברצועות האפוד מלפנים. בתוך קפלי החושן היה מונח כתב ובו השם המפורש, ועל ידו יכול הכהן הגדול לשאול את ה' ולקבל תשובה על ידי אבני החושן, שאותיות שמות השבטים היו מאירות לפי התשובה. [וכתב השם המפורש אינו מעכב, ובבית המקדש השני עשו את החושן ללא כתב זה, ולא היו יכולים לשאול ולקבל תשובות מה' בדרך זו]. ומכונה 'חושן משפט' כיון שישראל מקבלים על ידו תשובות ומשפטים על שאלותיהם, כדת מה לעשות.
• מצוות הכנת המעיל: מתחת לאפוד והחושן לובש הכהן הגדול את המעיל העשוי כולו מתכלת, ובפי המעיל מלמעלה, במקום הכנסת הצואר, נעשית לו שפה כפולה, ויש איסור לא תעשה לקורעו. ובשולי המעיל, למטה, יש 'רימונים' עגולים וחלולים העשויים מתכלת, ארגמן, תולעת שני, ובין רימון לרימון יש פעמון זהב, ועל ידי זה נשמע קולו של הכהן הגדול כשנכנס לבית המקדש. ואם נכנס הכהן הגדול ללא אחד משמונת בגדיו – חייב מיתה בידי שמים.

• מצוות הכנת הציץ: על מצח הכהן הגדול היה הציץ, שהוא טס זהב שאורכו מאוזן לאוזן ורוחבו שתי אצבעות, ועליו כתוב קודש לי'ה'ו'ה'. הציץ נקשר בשלשה פתילי תכלת שהושחלו בנקבים שבציץ, שנים מהצדדים ואחד מלמעלה. הציץ ריצה וכיפר על חלב ודם שקרבו בטומאה.
• מצוות הכנת המצנפת, הכתונת והאבנט: בנוסף לארבעה בגדים שהוזכרו לעיל, אפוד, חושן, מעיל וציץ, שהם מיוחדים רק לכהן הגדול, נעשו לו ארבעה בגדים בדומה לכהן הדיוט, והם: כתונת העשויה כולה מפשתן, וכולה עשויה משבצות משבצות. מצנפת, אבנט ומכנסים.
• מצוות הכנת בגדי כהן הדיוט: ציוה ה' לעשות ארבעה בגדים המיוחדים לשאר הכהנים, והם כתנת, אבנט, מגבעת ומכנסים. ועליהם ללובשם בבואם למשכן או לבית המקדש, וכהן שעבד ללא בגדים אלו חייב מיתה בידי שמים.
• סדר הקדשת אהרן ובניו להיות כהנים לעולם: לפני שהתחילו אהרן ובניו לעבוד במשכן היו שבעה ימים שבהם עבד משה רבינו במשכן והיה דינו ככהן גדול, וציוהו ה' להביא פר אחד עבור אהרן כקרבן חטאת כדי לכפר על מעשה העגל, ושני אילים, אחד לעולה ואחד לשלמים, ועשרה לחמי מצות, עשרה חלות מצות בלולות בשמן, ועשרה רקיקי מצות משוחים בשמן, כולם עשויים מסולת חיטים. ולאחר מכן לקרב את אהרן ובניו לחצר המשכן שלפני פתח אהל מועד, ואחרי שיטבלו ילבישם בבגדים המיוחדים להם, ולמשוח את אהרן ובניו בשמן המשחה. לאחר מכן יסמכו אהרן ובניו ידיהם על הפר, ומשה ישחט את הפר ויתן מדמו על קרנות מזבח הנחושת, ואת שאר הדם ישפוך אל יסוד המזבח. להקריב את האימורים על המזבח, ולשרוף את בשר הפר ועורו ופרשו מחוץ למחנה. לאחר מכן יסמכו אהרן ובניו ידיהם על ראש האיל האחד, משה ישחטנו ויזרוק את דמו על שתי זויות המזבח, באופן שיגיע הדם לארבע קירותיו. ואיל זה הוא עולה, ויוקטר כולו על המזבח. לאחר מכן יסמכו אהרן ובניו ידיהם על האיל השני, ישחט משה את האיל ויתן מדמו על אהרן ובניו בשלש מקומות – תנוך אזנם הימנית, בהן ידם הימנית, ובהן רגלם הימנית, ויזרוק את הדם על המזבח סביב. ומהדם שעל המזבח ומשמן המשחה יזה משה על אהרן ובניו ועל בגדיהם, ויקדשם בכך. ואיל זה מכונה 'איל מילואים', ונוטלים את החלב, האליה, יותרת הכבד, שתי הכליות ושוק הימין, יחד עם ככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד, ומניח הכל על כפי אהרן ובניו, ומשה הניח כפות ידיו תחתם, והניפו הכל תנופה לפני ה'. לאחר מכן הקטיר משה על המזבח את כל חלקי הקרבן שהונפו, ונתן את החזה של האיל והניפו, וצווה משה לאוכלו. ואף שבקרבן זה הוקטר שוק הימין, נצטוו שבשאר קרבנות השלמים שיוקרבו לדורות הבאים – גם החזה וגם שוק הימין ייאכלו על ידי הכהנים. שאר בשר האיל והלחמים שהובאו – נאכלו על ידי אהרן ובניו, ודינם כקדשי קדשים האסורים באכילה לזרים. והנותר מהם למחרת – נשרף באש. בנוסף לקרבנות אלו שנועדו לקדש את אהרן ואת בניו הובא כן פר לחטאת לכפר על המזבח, ולמושחו בשמן המשחה, ועל ידי זה נעשה המזבח 'קדש קדשים', וכל הנוגע בו יקדש, ולכן אפילו אם העלו על המזבח קרבן פסול – מכשירו המזבח ואין מורידים אותו משם, אך דין זה הוא רק בדבר שנפסל בתוך העזרה, וכגון שנשחט במחשבת פסול וכדומה, אך לא קרבן שהיה פסול מתחילתו, כגון טריפה וכדומה. סדר זה נצטווה משה רבינו לעשות לאהרן ובניו ולמזבח במשך שבעה ימים, והם מכונים 'שבעת ימי המילואים', שבהם שימש משה רבינו ככהן גדול, ובהם התקדשו אהרן ובניו להיות כהנים לכל הדורות. ציוה ה' שבדורות הבאים יקדשו את הכהן הגדול גם על ידי שילבש את בגדי הכהונה הגדולה במשך שבעה ימים רצופים [וכך עשו לאחר שנגנז שמן המשחה].

• מצוות קרבן התמיד: ציוה ה' שיוקרבו לפניו שני כבשים כקרבנות עולה בכל יום, ללא הפסק, אחד בבוקר ואחד בין הערביים, ועם כל אחד מהם יש להביא עשרון סולת בלול ברבע הין שמן זית, ורביעית הין יין. ואמר ה' לישראל שישרה את שכינתו במשכן, ועל ידי זה תשרה שכינתו בתוך ישראל.
• מצוות עשיית מזבח הזהב: ציוה ה' לעשות מזבח לצורך הקטרת הקטורת בתוך ההיכל, רחבו אמה וארכו אמה וגובהו שתי אמות, מכוסה בגג, וממנו יוצאים ארבע קרנות. המזבח עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב טהור, ובראשו יש זר זהב סביב. בשתי צלעותיו יש טבעות זהב שבהם מכניסים את הבדים, העשויים עצי שיטים מצופים זהב, ובהם נושאים אותו. מקומו של מזבח הזהב הוא ב'קדש', מכוון למול ארון הברית שבקדש הקדשים. על מזבח זה מקטירים הכהנים קטורת סמים בכל יום, ואסור להקטיר עליו מלבד זה קטורת בנדבה. וכן אסור להעלות עליו קרבנות, מנחות או נסכים. רק ביום הכפורים היה אהרן נותן על קרנותיו מדם הפר והשעיר של יום הכפורים, והיה המזבח קדש קדשים רק לעבודות אלו, ולא לעבודות אחרות.