הפרשה בקצרה – תרומה

עניני הפרשה:  קבלת התרומה מישראל  •  עשיית ארון הברית  •  עשיית השלחן  •  עשיית המנורה  •  הכנת יריעות המשכן  •  הכנת קרשי המשכן, אדניו, טבעותיו ובריחיו  •  עשיית פרוכת להבדיל בין הקדש לבין קדש הקדשים  •  עשיית מסך לפתח המשכן  •  עשיית מזבח הנחושת  •  הקפת חצר המשכן

• קבלת התרומה מישראל: אמר ה' לישראל שיפרישו מממונם תרומה לבניית המשכן [מלבד תרומות 'מחצית השקל' שהיו חובה על כל אחד ואחד, ומהם נעשו אדני הכסף למשכן והובאו קרבנות הציבור], ולתרומה זו לא היה שיעור מסוים ולא היתה זו חובה, אלא כל אחד נתן כרצונו, והוצרכו לבניית המשכן שלש עשרה מיני תרומות: א. זהב. ב. כסף. ג. נחושת. ד. צמר צבוע בתכלת, שהוא צבע המופק מחלזון. ה. צמר צבוע בארגמן. ו. צמר צבוע בתולעת שני, שהוא צבע אדום. ז. פשתן. ח. שער של עיזים. ט. עורות אילים שנצבעו באדום. י. עורות חיה ששמה תחש, ויש בה גווני צבע מרובים. יא. עצי שיטים. יב. שמן זית זך להדלקת המנורה. יג. בשמים להכנת שמן המשחה. ועוד נצטוו להביא אבנים יקרות לאפוד ולחושן, שהם מבגדי הכהן הגדול [ואותם לא נדבו הציבור, אלא הנשיאים הביאום]. ועם כל המינים הללו נצטוו ישראל לבנות את המשכן ואת כליו כפי שהראה ה' למשה בהר סיני, ועל ידי זה תשרה השכינה במשכן, בתוך ישראל.
• עשיית ארון הברית: הארון היה מיועד להניח בתוכו את לוחות הברית שנתן ה' למשה, ולאחר שנשברו הלוחות הראשונות הונחו בארון גם שברי הלוחות הללו וגם הלוחות השניות. הארון היה עשוי מעצי שיטים, ארכו אמתיים וחצי, רחבו אמה וחצי, וגובהו אמה וחצי. בתוך ארון זה היה מונח ארון זהב קטן במעט, ולארון זה היתה שפה בולטת כלפי חוץ המכסה את עובי הדפנות של ארון העץ, ושני ארונות אלו היו מונחים בתוך ארון זהב גדול במעט, ונמצא שארון העץ הפנימי היה 'מצופה' בשני ארונות זהב, משני צדדיו [וכאמור אף עובי דפנותיו היה מכוסה בשפת ארון הזהב הפנימי, שנכפלה כלפי חוץ]. כתליו של ארון הזהב החיצוני היו גבוהות בטפח מהארונות הפנימיים, ועל גביו היה זר זהב, נמצא שכאשר הונחה הכפורת, שעביה טפח, על עובי דפנות שתי הארונות הפנימיים, היה זר הזהב נראה על גבי הארון. על גבי הארון הונחה ה'כפורת', שהוא לוח זהב חלק, אמתיים וחצי אורכה ואמה וחצי רוחבה, ועוביה טפח, באופן שתכסה את כל ארון העץ וארון הזהב הפנימי, ומזהב הכפורת עצמה נעשו שני כרובים, כדמות תינוק ותינוקת עם כנפיים, משני הקצוות של הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, וכנפי הכרובים גבוהות ופרושות כנגד ראשיהם, בגובה עשרה טפחים מהכפורת. כרובים אלו נעשו מתוך הזהב של הכפורת עצמה, שנטלו מתחילה זהב בכמות יותר מהנצרך לכפורת, ועל ידי הכאה בפטיש יצרו את דמות הכרובים מתוך זהב הכפורת. כאשר היה ה' מדבר עם משה היה קולו יורד מהשמים אל בין שני הכרובים, ומשם יוצא אל אהל מועד ונשמע למשה. על ארבע זויות הארון היו ארבע טבעות זהב, בחלקו העליון סמוך לכפורת, ובתוכן הושחלו מוטות עץ ארוכים, 'בדים', מצופים בזהב, כדי לשאת בהם את הארון, ואורך הבדים היה לרוחב הארון, נמצא שכאשר נשאו את הארון היה אורך הארון מבדיל בין ארבעת נושאי הארון. ונאסר להוציא את הבדים מטבעות אלו לעולם.

• עשיית השלחן: השלחן נעשה מעצי שיטים המצופים זהב, ארכו שתי אמות, רחבו אמה, וגובהו אמה וחצי, וסביבו היתה מסגרת בגובה טפח, ועליה זר זהב. בארבע רגליו היו ארבע טבעות זהב, להכניס בהם את הבדים, עצי שיטים המצופים זהב, כדי לשאת אותו בהם. על גבי השלחן הונחו שתים עשרה לחמים גדולים וכבדים, ששה בצד זה וששה בצד זה, וכדי שיהיה אויר בין לחם ללחם ולא יתעפשו, וכן כדי שלא יכבידו הלחמים זה על זה וישברו, העמידו משני צדדי השלחן לוחות גבוהים, מהארץ ועד גובה הלחמים, בלוחות אלו היו נקבים והונחו בהם קני עץ דקים מעבר לעבר, שני הלחמים הראשונים היו מונחים על השלחן עצמו, השנים שמעליהם היו מונחים על הקנים הראשונים, וכן מעליהם היו קנים נוספים ולחמים נוספים, עד למעלה. לצורך אפיית הלחם היו משתמשים בתבנית של ברזל, ולאחר מכן היו מעבירים את הלחמים לתבניות של זהב, עד להנחתם על השלחן עצמו בשבת. על גבי הלחמים היו מניחים שני בזיכי לבונה. כל הכלים הללו – לוחות העץ הגבוהים, הקנים שבין לחם ללחם, בזיכי הלבונה והתבניות שבהן הונח הלחם לפני הבאתו לשולחן, נעשו כולם זהב טהור.
  על גבי השלחן הונחו הלחמים, ומוכנים 'לחם פנים' כיון שהיו מקפלים את צדדי הלחם כלפי מעלה משני צדדיו, ושני הצדדים האחרים, שאין הלחם נכפל בהם, נראה כאילו מצדדים אלו יש ללחם 'פנים' [בשונה מהצדדים שהלחם נכפל בו, ונראה כאילו זהו 'גבו' של הלחם].
• עשיית המנורה: ציוה ה' להכין מנורה של שבעה קנים, עשויה מזהב טהור, עשויה מגוש זהב אחד על ידי הכאה בפטיש עד ליצירת צורתה הראויה [אך לא תהיה מורכבת מחלקים שונים], חלקה התחתון של המנורה היה כמין תיבה, ומאותה תיבה יצאו שלשה רגלים שעליהם עמדה המנורה, הקנה האמצעי עולה ביושר מאותה תחתית העשויה כתיבה ועד למעלה, והוא הנר האמצעי, מקנה זה יצאו באלכסון שלשה קנים לימין, ושלשה קנים לשמאל. קנה זה, האמצעי, היה עשוי כך: היה יוצא מאותה תחתית העשויה כתיבה, לאחר מכן היתה שם צורת פרח, לאחר מכן צורת גביע אחד, כפתור אחד, ופרח אחד. לאחר מכן שלשה כפתורים זה מעל זה, ומכל כפתור יצאו שני קנים לשני הצדדים, ובחלקו העליון שלשה גביעים נוספים, כפתור ופרח. ובכל אחד מששת הקנים שיצאו מהקנה האמצעי היו שלשה גביעים, כפתור ופרח. בכל הגביעים, הכפתורים והפרחים, היו צורות של שקדים. ראשי כל הקנים היו שבעה ובכולם הודלקו נרות בשמן זית זך. בנוסף נעשו מלקחיים להוצאת הפתילות, ומחתות שבהם מוציאים את האפר מהנרות הכבויים, מזהב טהור. המנורה עצמה, יחד עם מלקחיה ומחתותיה, נעשו מככר זהב טהור [נמצא שגוף המנורה עצמו היה מעט פחות מככר זהב]. לבסוף, מחמת הקושי ביצירתה בידים, ציוה ה' על משה להשליך את הזהב לאש, ויצאה המנורה מאליה כפי ציווי ה'.
• הכנת יריעות המשכן: על גבי המשכן היו שלשה כיסויים: א. יריעות העשויות מארבע מינים השזורים יחד – פשתן, תכלת, ארגמן ותולעת שני, ומצויירים בהם כרובים. יריעות אלו היו עשויות מעשר יריעות בודדות, כל יריעה באורך עשרים ושמונה אמה על רוחב ארבע אמות, וכשהן מחוברות היו ארבעים אמות שהונחו לאורך המשכן, ועשרים ושמונה האמות של אורך היריעות היה לרוחב המשכן, על גגו ודפנותיו. היריעות היו תפורות במחט זו לזו, חמש בפני עצמן וחמש בפני עצמן, ובקצה חמש היריעות נעשו חמישים לולאות תכלת, וכן נעשו בקצה החמש האחרות, וחיברו את חמש היריעות לחמש היריעות בקרסי זהב שחיברו את לולאות התכלת שבשני הצדדים. ויריעות אלו היו מונחות על המשכן עצמו [ומתוך חלל המשכן – נראו יריעות אלו בלבד] ב. יריעות עיזים המונחות על גבי היריעות הראשונות, והן אחת עשרה יריעות העשויות משער של עיזים, כל יריעה באורך שלשים אמה ורוחב ארבע אמות, ומחוברות חמש בפני עצמן ושש בפני עצמן, ובקצה חמש היריעות היו חמישים לולאות וכן בקצה שש היריעות, והיו מחוברות בקרסי נחושת. יריעות אלו היו גדולות בארכן וברחבן מהראשונות, והיו מכסות אותן לגמרי מלמעלה ואף עודפות מהצדדים לרוחב המשכן, ולאורך המשכן היתה חצי יריעה עודפת מאחורי המשכן, למערב, וחציה עודפת בפתח המשכן, על גבי המסך של הפתח שבצד מזרח. ג. על גבי שתי יריעות אלו היה מכסה רק לגג המשכן, שלשים אמה ארכו ועשר אמות רוחבו, עשוי חציו מעורות אלים שנצבעו באדום וחציו מעורות תחשים, ויש אומרים שהיו אלו שני כיסויים, התחתון של עורות אילים והעליון של עורות תחשים. [נמצא, שמתוך המשכן נראו רק היריעות הראשונות, העשויות פשתן, תכלת, ארגמן ותולעת שני. בגג המשכן נראה רק הכיסוי של עורות האילים והתחשים. בצידי המשכן ומאחוריו נראו רק יריעות העיזים, האמצעיות].
• הכנת קרשי המשכן, אדניו, טבעותיו ובריחיו: הקרשים: המשכן עצמו נעשה מעצי שיטים [שהוא מין ארז], גובה כל קרש עשר אמות, רוחבו אמה וחצי, ועוביו אמה אחת, וכל הקרש מצופה זהב. לאורך המשכן – שהיה משוך ממזרח למערב – היו עשרים קרשים בצפון ועשרים קרשים בצד דרום, ונמצא שאורכו היה שלשים אמה. בצד מערב של המשכן היו שמונה קרשים, ששה מהם – כל רוחבם פונה לחלל המשכן, ושני הקרשים שבקצוות – רק חצי אמה מרוחבם פונה לחלל המשכן, ואמה נוספת מכוסה על ידי הקרשים של צפון או של דרום.
  אדני כסף: בתחתיתו נחתך כל קרש מעט באופן שנשארו בו שתי בליטות, כמין שני עמודים קטנים, הניתנים בתוך שני ריבועי כסף, והם האדנים. ארבעים אדנים לאורך צד צפון, ארבעים אדנים לאורך צד דרום, וששה עשר אדנים לצד מערב.
  טבעות זהב: בחלקו העליון של כל קרש היו שני חריצים, וריבועי זהב חלולים – 'טבעות זהב', היו מחברים כל שני קרשים יחד, על ידי שהוכנס כל ריבוע זהב בחריץ של קרש אחד ובחריץ של הקרש הסמוך לו. ובזויות המשכן היו הטבעות מחברות את הקרש האחרון של אורך המשכן [בצד צפון ובצד דרום] עם הקרש הראשון שלרוחב המשכן [בצד מערב].
  בריחים: כדי לחבר את כל הקרשים יחד נעשו שלשה 'בריחים' לכל צד של המשכן, והם מוטות עץ ארוכים שחיברו את כל הקרשים זה לזה. א. הבריח התחתון היה בגובה שתים וחצי אמות מתחתית הקרש, מושחל בתוך טבעות זהב שהיו קבועות בחלק החיצוני של הקרשים, והיה מורכב משני בריחים שכל אחד מהם באורך חמשה עשר אמות, ויחד עברו בכל עשרים קרשי המשכן שבדרום, וכן עשו בצפון, ובמערב היה כל בריח שש אמות, ויחד היו שתים עשרה אמות, כאורך שמונת הקרשים שבמערב. ב. הבריח העליון היה מרוחק שתים וחצי אמות מהקצה העליון של הקרשים, מושחל בטבעות זהב הקבועות בקרשים, כמו שהתבאר בבריח התחתון. ג. הבריח האמצעי עבר בתוך עובי הקרשים עצמם, שהיו נקובים באמצעיתם כדי לאפשר את מעבר הבריח התיכון, והוא היה בריח אחד לכל צד, העובר מקצה לקצה, אורכו בדרום ובצפון היה שלשים אמה לכל צד, ובמערב אורכו שתים עשרה אמות.

• עשיית פרוכת להבדיל בין הקדש לבין קדש הקדשים: המשכן עצמו היה מחולק מבפנים לשני חלקים: א. 'קדש', באורך עשרים אמה על רוחב עשר אמות, שם היו השלחן בצפון במרחק אמתיים וחצי מקרשי הצפון, המנורה בדרום במרחק אמתיים וחצי מקרשי הדרום, ומזבח הזהב באמצע כנגד שניהם משוך מעט לכיוון מזרח, וכל הכלים הללו היו בעשר אמות הפנימיות, הסמוכות לקדש הקדשים, ואילו עשר האמות הראשונות של ה'קדש', היו ריקות. ב. 'קדש הקדשים', באורך עשר אמות על רוחב עשר אמות, בו הונח ארון הברית. בין הקדש לבין קדש הקדשים היו ארבעה עמודי עצי שיטים מצופים זהב, לכל אחד אדן כסף אחת, ועליהם ווי זהב. על גבי הווים נתלתה פרוכת העשויה מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, עם ציורי כרובים.
• עשיית מסך לפתח המשכן: בצד מזרח היה פתח המשכן, שם לא היו קרשים, אך היו שם חמשה עמודי עצי שיטים, מצופים זהב, כל עמוד מונח בתוך אדן אחת של נחושת, ובראשם ווי זהב. על גבי ווים אלו נתלתה פרוכת המסך העשויה מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, עשר אמות על עשר אמות כנגד כל פתח המשכן, ורקומים צורות משני עברי הפרוכת.
• עשיית מזבח הנחושת: ציוה ה' לעשות מזבח מעצי שיטים, ונעשה על ידי ארבע לוחות עץ המחוברות זו לזו, ובתוכן חלל ריק, ארכו חמש אמות ורוחבו חמש אמות, בגובה שלש אמות [ויש אומרים שהיה גובהו עשר אמות], ומארבע פינותיו יצאו ארבע קרנות, והמזבח כולו עם קרנותיו מצופה נחושת. באמצע גובה המזבח היתה כמין רשת נחושת המקיפה את כולו, ומעליה חריץ ברוחב אמה, המקיף את כולו, לנוי. כמו כן נעשו למזבח ארבע  טבעות ברשת הנחושת המקיפה את המזבח, שבתוכן היו הבדים שבהם נשאו אותו, ואף הבדים היו עשויים עץ מצופה נחושת. כלי המזבח היו עשויים גם הם מנחושת, והם: 'סירותיו', והם כמין קערות שבתוכן נתנו את הדשן, יעים עם ידיות ארוכות להסרת הדשן, 'מזרקים' לקבל בהם את דם הקרבנות, מזלגות גדולים להפוך בהם את בשר הקרבנות הנשרף על גבי המזבח, מחתות ליטול בהם גחלים ממזבח זה ולהעבירן למזבח הזהב, להקטרת הקטורת.
• הקפת חצר המשכן: סביב המשכן היתה 'חצר' שדרגת קדושתה כמו קדושת העזרה בבית המקדש, שם היו אוכלים קדשי קדשים, אורך החצר מאה אמה ורוחבה חמשים אמה [אורכה לאורך משכן ורוחבה לרוחבו]. חצר זו היתה מוקפת בעמודי עץ בגובה חמש אמות, עשרים בצפון, עשרים בדרום, ועשרה במערב. אדני כל העמודים מנחושת, על כל העמודים חישוקי כסף, ובראשם ווי כסף, על עמודים אלו היו תלויים כמו וילונות – קלעים העשויים מפשתן. בצד מזרח, כנגד פתח המשכן היה גם פתח החצר, שם גם כן היו עשרה עמודים, אך היו מחולקים, שלשה עמודים מצד אחד, עליהם קלעים באורך חמשה עשר אמות, ושלשה עמודים מצד שני, עליהם קלעים באורך חמשה עשר אמה, ונמצא שיש ביניהם רווח של עשרים אמות, שם היו ארבעה עמודים, הנמצאים במרחק מסוים כלפי חוץ מששת העמודים שמשני הצדדים, ועליהם תלוי מסך העשוי מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן, ורקומים שם צורות מסוימות. אף עמודים אלו של המסך היו מחושקים כסף, וויהם כסף, ואדניהם נחושת. וכן כל הכלים שהוצרכו למשכן, וכגון היתדות המחזיקות במיתרים הקשורים ליריעות, כדי שלא יתרוממו ברוח, וכן הפטישים לקבוע את היתדות והעמודים, היו עשויים מנחושת.