מאמר ראשון, קב-קג
קב. הכוזרי: (אבל למה עשה ה' כן?), וכי לא היה יותר טוב שיתקן את העולם כולו, ומן הראוי היה לו לעשות כן, בגלל חכמתו ומידותיו הטובות.
קג. החבר: וכי לא היה יותר טוב אם כל בעלי החיים היו כולם בעלי דיעה ומדברים כמו האדם? וכי שכחת כבר מה שדברנו בדבר השתלשלות המין האנושי מאדם הראשון, ובארנו שם שהשפע האלוהי דבק בבן הנבחר והעיקרי, המסוגל לקלוט את האור האלוהי, והוא ביחס לאחיו כהבדל בין הפרי לקליפה, והקליפה אינה מסוגלת לקבל את ההדבקות באלוהים. וכך הגיע הדבר עד בניו של יעקב, שהיו כולם נבחרים ובבחינת סגולה, ושונים משאר בני אדם, בדרך הקודש הראוי לשפע אלוהי. עד שהבדלים אלה מיחדים את ישראל למין חטיבה נפרדת, בעלי נשמה זכה כעין של מלאכים, מבקשים כולם את הנבואה ורובם מגיעים אליה. ואף אלה שלא מגיעים אליה, קרובים למדרגה זו על ידי המעשים הרצויים, ומגע עם הנביאים ומדרגת הקדושה והטהרה.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
