מאמר רביעי, ג 27

המשך ג. החבר: "כבוד ה'" הוא הגוף הדק ההולך אחר חפץ ה' ומצטייר כפי מה שירצו להראות לנביא. זאת היא דעה אחת. הדעה השניה היא ש"כבוד ה'" הוא כנוי למלאכים והכלים הרוחניים, והם כסא, מרכבה, רקיע, אופנים, גלגלים ושאר הכלים העומדים וקיימים. ונקרא "כבוד ה'", כפי שנקראו הדברים המשמשים את המלך "כבודה", וכמו שכתוב: "ואת הכבודה לפניהם". ואפשר שזאת היתה בקשת משה באמרו: "הראני נא את כבודך" ואמר לו ה': הן, אך על מנת שיזהר מראות פניו, אשר אין ביכולת האדם לראותו, וכמו שאמר: "וראית את אחורי". הכבוד ההוא הוא הדבר שיש בכח הנביאים לראותו. ויש מדרגת כבוד ה' הבאה אחריה ואותה מסוגלים אף אנו לראות, כמו הענן ואש אוכלת בראש ההר, דברים שהורגלנו בהם (בצאת עמנו ממצרים). ויש מדרגה רוחנית גבוהה כל כך, עד שאף נביא לא ישיג מדרגה זו, ואם ירצה להגיע אליה תפרח נשמתו מגופו, דומה לזה מה שאנו רואים בחוש הראיה. מי שראיתו לקויה, כמו זה שעיניו פתוחות רק למחצה, או העטלף, אינו רואה אלא במקום חשוך קצת כשעת בין הערבים, ובעלי ראיה חלשה לא יוכלו לראות אלא בצל, ואלו מי שראיתו בריאה יוכל להציץ בשמש. אבל שום עין לא תוכל להסתכל בשמש בעת זריחתה החזקה, ומי שיכריח את עצמו לעשות זאת – יתעוור. זהו מובן "כבוד ה'", "מלאכות ה'" ו"שכינת ה'", בשמות התורה.