מאמר שלישי, יא 10

המשך יא. החבר: האדם שחדרה לפנימיותו הכרה זו, יהיה כמו נחום איש גם ־ זו, שעל כל צרה הפוגעת בו היה אומר: 'גם זו לטובה', ויחיה תמיד חיים ערבים, ותקלנה בעיניו הצרות הבאות עליו, ולא עוד אלא אפשר שישמח בהן כשירגיש שהן מקלות את משא עוונותיו המכבידים עליו, הקלה שמרגיש אדם הפורע חובו. ישיש לקראת השכר והגמול הצפון לו, והזכות שבאה לידו ללמד בני אדם כיצד לסבול, ולהצדיק את דין הבורא, והשם הטוב לתפארת שזוכה לו.

מחשבה זו של צדוק הדין חושב החסיד כשפוקדות אותו צרותיו האישיות, וכן יצדיק דין שמים בחשבו על צרות הכלל, בעת שמטרידות אותו מחשבות אודות ארך הגלות, פיזורה של האומה, והדלות והמעוט שהן מנת חלקה.