מאמר שלישי, יא 11

המשך יא. החבר: יקדים החסיד מחשבתו אודות צידוק הדין כפי שכבר הזכרתי, ועל הניכוי שמנכים לאומה מהעונשים המגיעים לה בגלל עוונותיה, והשכר הצפון לה לעולם הבא, והתקשרות השפע האלהי אליה בעולם הזה. אך כשהיצר הרע יסיתו יפול בזרועות היאוש, באומרו 'התחיינה העצמות האלה'? – לאחר שכבר נכחדנו מהיות גוי ונשכח זכרינו, וכמו שנאמר "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו, נגזרנו לנו", יחשוב בדבר יציאת מצרים, ובכל הטובות הנזכרות בהגדה של פסח, במאמר 'כמה מעלות טובות למקום עלינו', ואל יהיה לפלא בעיניו איך נשוב לקדמותינו, אפילו אם לא ישאר מעם ישראל רק אחד, והראיה מהפסוק 'אל תיראי תולעת יעקב', כי התולעת הנשארת מהאדם לאחר קבורתו היא כאפס ביחס לכל גופו (והבטיחנו הכתוב, שאף אם ידמה מצב ישראל לזה, עוד לא אבדה תקוותינו).