מאמר שלישי, יא 7

המשך יא. החבר: בזכות מעשים אלה ללא ספק חודרת לנפש האדם אהבת ה' ויראתו, במדה ובשעור שרצתה בהם תורה. (המדות והתחומים דרושים) כדי שלא תגרום שמחת השבתות והחגים לשחוק, הגברת התאוה, בטלה, ובטול התפלות בזמנן כראוי. וכדי שלא תפיל יראת ה' את האדם לזרועות היאוש, כי יבוא להתיאש מהמחילה והסליחה, ויהיה כל ימיו בדאגה וצער, ובדרך זו עובר על רצון ה' המחיב לשמוח במה שחננו ה' וכמו שכתוב: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך". מעוט השמחה מביא את האדם למעט בשבחי ה', כי ההודאה תולדת השמחה היא ותלויה בה. וסופו יהיה כמאמר הכתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את איביך". (וכמו כן נדרשים מדות ותחומים לרגשות), כדי שלא תביאו הקנאה לה' בגלל הצו "הוכח תוכיח את עמיתך", או קנאת הסופרים בעסק החכמה, לידי כעס ונטירה וטרדת הנפש, המונעים את האדם מהזדככות הלב בזמני התפלה.