מאמר שלישי, יא 8
המשך יא. החבר: ממעלותיו של החסיד היא מדת צידוק הדין, הכרה זו משמשת לו למגן ולמחסה, מפגעים וצרות המתרחשים בעולם. הכרה זו של צדוק הדין מתעצמת בנפש החסיד, כשעומד על צדקת ה' בורא החיים, מנהיגם, ומכלכלם בחכמתו. ואף שהחסיד מכיר בעובדה שאין השכל האנושי מסוגל להקיף את חכמת ה' לכל פרטיה, די לו במה שמקיף ומשיג את כללי חכמת ה', בהבחינו, כיצד מביא כל מין ומין של בעלי החיים תועלת ותקון לבריאה, ובהתבוננו בפלאי הבריאה המורים על מעשה מכוון של בורא חכם, בעל רצון, יודע, בעל יכולת, המספק לקטן וגדול את כל הדרוש להם, והנותן להם את חמשת החושים, נוסף לרגשות פנימיים ושאר איברי הגוף, הבורא נותן בידי כל בעל חיים כלים המתאימים לתכונתו, נותן לצבוע את תכונת הגבורה, וכלי טרף דורסניים, ולארנבת ולאיל כלי בריחה, עם מורך לב ופחד, כל מי שמתבונן בבריאת האיברים והתועלת הצומחת מהם, והיחס המתאים שבין האיברים לתכונת בעל החיים, יראה בכל זה צדק וסדור מלא חכמה, ולא ישאר בלבו ספק בדבר צדקת הבורא.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
