מאמר שני, כו 4
המשך כו. החבר: הבטוי 'קבלת מנחה' האמור כלפי ה', אינו מתפרש כפשוטו, שהוא נהנה מהמנחה, כי הוא יתעלה נעלה וקדוש מכל הנאה גשמית. הנהנים מהמנחה והקרבנות הם בני ישראל.
וכן הבטוי שהקב"ה שוכן בין בני ישראל, הכונה היא על הכבוד הגדול שהוא עושה להם.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
