מאמר שני, כו 5

המשך כו. החבר: ענין הקרבנות דומה לגוף האדם, שמעכל את המזון ויוצר ממנו דם, הדם עובר כמה פעולות סינון, תחילה במעיים והכבד, ואחר כך זורם החלק המסונן ללב, וממנו למקום משכן הנפש השכלית של האדם, והוא המוח, נמצא איפוא שהמזון מחיה ומביא על תקונו את לב האדם רוחו ומוחו, והוא משפיע רוח חיים בכלי העיכול ושאר איברי הגוף דרך העורקים העצבים וורידי הדם, כללו של דבר, תועלת המזון היא להעמיד את בנין הגוף על שלמותו הטבעית, שיהיה מוכן לשלטון נשמת האדם, נשמה שהיא עצם דמוי מלאך, הנפרד ונבדל מחברת האדם, כמו שכתוב בספר דניאל ' דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי'. נשמה זו, אם כי מולכת על האדם ומנהיגתו, בכל זאת אינה תופסת מקום מוגדר, כי היא עצם רוחני, וממילא אינה נהנית מהמזון, כי אינה בריאה גשמית. (נמצא שיש מזון שהנשמה נהנית ממנו בעקיפין, על ידי עמידת הגוף. כמו כן מאכל הקרבנות, על ידי הקרבת הקרבן נשלמה בריאותם הטבעית של ישראל, ויכול לחול עליהם השפע האלוהי).